הצדוקים והבייתוסים
המקדש המעוז רום הדר תפארת ישראל נתקן ונטהר והושב על מכונו ,בני יהודה שבו למנוחתם ,ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם.
רק כי מבצר משנב הבוגדים בירושלים ,מצודת אקרא זה ,נשאר עוד בידי מרשיעי ברית ,כי לא יכלו עוד יהודה המכבי וגבורי ישראל אשר עמו ללכוד את המצודה הזאת.
אבל אחרי כל המעשים הגדולים האלה אשר גברו בני ישראל על חיל היונים הרבים והעצומים ,ואחרי כל התשועה הגדולה אשר נושעו בד׳ ,אלו הי׳ נשאר אצל חבר בוגדים אלה אך חוט המקשרם אל ישראל ,הלא הי׳ להם עתה לשוב אל חיק הורתם ,אל עמם ולאומם.
וכי גם אנטיוכוס עפיפהאנעס עצמו כבר מת בתחלואים רעים בשנת מאה ותשע וארבעים ליונים ,והוא עצמו גם התחרט מאד לפני מותו על כל הרעה אשר עשה לבני ישראל.
אבל הם הוסיפו עוד גם עתה להתכחש לעמם ויחבלו תחבולות רשע איך להצר צעדיהם ,ולבלי לתת להם מנוח ,וממבצרם בתוככי ירושלים קרוב אל המקדש שלחו נם חיצים זיקים ומות לבל הקרב אל המקדש.
וכאשר ראו בני ישראל כי לא תשוב מנוחת הארץ כי אם כאשר יכבשו גם את מבצרם זה ,הנה מרשיעי ברית אלה תחת להשלים עם עמם ,ולהשיב את שלום הארץ ,הלכו בדרכם מראש ,ויוסיפו לשלוח מלאכים אל המלך החדש בסוריא להסית אותו ביהודים ,ולהשתדל כי ישוב יהפוך ידו בהם ,ולבקשו כי לא יניח שבט הרשע מעל גורל היהודים.
פרק ז.
ובסי׳ ו׳ מספר הראשון למכביים אחרי כל הנאמר שם מנצחון עם ד׳ על אויביהם בא:
"על אלה אשר היו במצודה אשר בנו להם הוכרחו בני ישראל לשום מצור, כי המה הרעו לבני ישראל בכל אשר הי׳ לאל ידם ,ויהיו מעוז ומשגב לבני הנכר(ח) כי על כן ראה יהודה המכבי ונוכח כי אי אפשר עוד להניח הדבר כן, וירא כי ההכרח לכלותם משם ,ויאסוף את כל העם ,למען לשום יהד מצור על מצודתם. העם הסכימו גם הם לחפץ יהודה וישימו עליהם מצור בשנת מאה וחמשים למלכות יון ויכינו שם גם הקלעים ומכונות המצור להוריד עוז מבטחם, אבל חלק אחד מהמבצר התנפלו על בעלי המצור והצליח בידם להתאחד עם בני חברתם ,ויחד הלכו אל המלך החדש אנטיוכוס אייפאטאר (אנטיוכום (Vויאמרו לפניו "מתי תשב למשפט ,ומתי תקום לנקום נקמת אחינו" אנחנו קבלנו עלינו את כל פקודות אביך המלך ,וכל חפצו השלמנו ,ועל זה ישנאו אותנו בני עמנו ,ואלה מאתנו אשר יפלו בידם ימיתו אותם ויתנו את רכושם לבז ,הלא לא נגדינו לבד הרימו את ידם כי אם שרצונם להדוך תחת רגלם גם את שכניהם בני העמים ,ראה והבט ,הנה כבר שמו מצור על המצודה ללכוד אותה, ואת בית־צור
הערה (ח): ובדברי יאזעפוס XII, 9, 3נאמר על זה בפרט ,״והי׳ אם בא איש אל המקדש המיתו אותו, כי המצודה משלה על מקום המקדש".
