עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/227

הדף הזה לא עבר הגהה

582

‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬

משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור‬ שנפלו על ראשו ועל רובו‬ שלשה לוגין מים שאובין, והספר והידים וטבול יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקים.

‫הנה אין כאן כל דבר ממחלוקת בית שמאי ובית הלל, ממש כמו שהוא גם אצל ״אין קורין לאור הנר, ולא יאכל הזב עם הזבה‪".‬‬

‫לפי שאף שיהי׳ זה נגד דעת בית הלל הנה מכיון שבאותו מעמד עמדו למנין‬ ‫ורבו האוסרין (בית שמאי) נהגו בזה ככל מה שנהגו מעולם בכל מקום שעמדו למנין‬ ‫ורבו האוסרין שלא הוזכר זה למחלוקת כי אם לאסור סתם וטמא סתם‪.‬‬ ‫ ומזה הננו יכולים להבין ‬‫ולדעת כי משנת כיצד בוצרין בית הפרס במס' אהלות ומשנת המניח כלים תחת הצנור במס׳ מקואות שנשנו ללחלוקת בית שמאי‬ ‫ובית הלל‪ ,‬הוא רק מפני ‫שבעצם ובראשונה ‫נחלקו בזה בית שמאי‬ ובית הלל בשעתן‪ ,‬היינו בעיקר ימיהם‪ ,‬ואז נקבעה כן ושנו אותה השונים כן‪.‬‬

‫ואף שאחר זה הי׳ גם זה ממה שהוצע באותו מעמד לעמוד למנין‪ ,‬בכל זה‬ ‫לא נשתנו דברי המשנה מבפי ששנו אותה לפני זה‪.‬‬

‫ובמשנה במס׳ זבים אלו פוסלין את התרומה לא לבד שנשנית סתם, כי אם‬ ‫שאף שאין עליה שום מחלוקת מהתנאים אם זה מי"ח דבר, בכל זה גם לא הוזכר‬ ‫בה ״אלו מן ההלכות‬ ‫וכו׳ ורבו בית שמאי וכו״ לפי שזה הי־ דבר ידוע ‫ומקובל‬ ‫לכל שזה הוא מי"ח דבר‪.‬‬ ‫ כמו שיותחלו כן הדברים על המשנה בבבלי שבת י"ג בגמרא‪:‬‬ ״ושמנה עשר דברים גזרו‪ ,‬מאי נינהו שמנה עשר דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה ‬האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני וכו'." ‫וכן הוא גם בירושלמי בשבת על המשנה‪:‬‬

‫״תמן תנינן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו' רבנן דקיסרין‬ אמרו ‫אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך וכו׳‪.‬"‬ ‫ ודבר רבנן ‫דקיסרין הוא רק בנוגע‬ ‫להמספר‬ ‫שבעה‬ ‫וככל אשר יבואר זה‬ ‫לפנינו‪ ,‬אבל עיקר הדבר הוא גם בירושילמי מסתמא דירושלמי, לפי שהי׳ זה דבר‬ ‫ידוע לכל‪.‬‬

‫והדבר הי׳‬ אצלם כל כך קבלה ‫פשוטה‬ ‫ידוע ‫לכל ומוסכמת‬ ‫עד שבמס'‬ ‫פסחים ד׳ י"ט: נאמר‪:‬‬ ‫ ״אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר׳ יוסי בר׳ חנינא ידים קודם גזירת כלים‬ ‫נשנו אמר ליה רבה (י״ד) והא‬ ‫תרוייהו בו ביום גזרו ‫דתנן הספר והידים‬ ‫והטבול‬ ‫יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין אלא אמר רבה הנח לטומאת סכין וכו׳‪".‬‬

‫והנה יקשה על זה רבא או רבה בפשיטות "והא תרוייהו בו ביום גזרו‪".‬‬ ‫ אבל ממי היא הקושיא הזאת והלא במשנה לא הוזכר דבר מזה דתרוייהו בו‬ ‫ביום גזרו ולא הוזכר במשנה גם דבר מתי ננזר זה‪ ,‬והמשנה גם חשבה יחד עם זה‬ ‫טבול יום שהוא דאורייתא (עי׳ לפנינו) מפני שחשבה יחד כל הפוסלין את התרומה.

‫ומה ענין‬ ללשון קושיא כזה "והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן וכו' ‫והלא לא הוזכר‬ שם כלל ד‫תרוייהו‬ ‫בו ‫ביום‬ גזרו‪.‬‬

ה‬ערה (י"ד) כן היא הגירסא בת‪ו‬ס׳ שבת ד׳ ט״ו בד״ה אלא‬ שלמה, והיא גירסא נכונה, ולפנינו בגמ' ‫אמר רבא‪ ,‬ונראה שמפני שגרסו רבא מחקו ״אמר ליה״‪.‬‬