562
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
אבל אף שרבים שמעו לקולם ועשו כדבריהם גם בדין עולת ראיה וגם בדין הסמיכה, אבל מפני שהבית דין הגדול היה בטל אז ,והם עצמם לא אמרו זה מפני שעמדו למנין והחליטו כן הלכה למעשה ,כי אם שעשו כן מפני שנטו בכל כיוצא בזה לחומרא ,על כן היו שם רבים מאד אשר עשו ככל אשר עשו גם לפני זה.
והלל בבואו מבבל והוא קבל מרבותיו שעולת ראיה באה ביום טוב עצמו, ושסומכין ביום טוב ,עשה כן ,וכאשר הורגש הדבר שמרו תלמידי שמאי את צעדיו ברגל הבא. לפי שהנהגתו של הלל עשתה רושם גדול בין העם ,כי עם הלל הוחזרה העטרה ,והוא היה לנשיא קבוע וראש הדור ,והנה יעשה הלכה למעשה בפומבי ננד דעתם.
ועל כן הננו מבינים גם את זאת שאף שזה ודאי שתלמידי שמאי ראו וידעו היטב שזה זכר והביאו לעולה ,ואשר על כן חוברו עליו יחד ואמרו לו ״מה טיבה של בהמה זו״.
בכל זה הסתפקו בהתנצלותו של הלל ,אף שידעו שאין הדבר כן ,אחרי אשר אך אותה היו מבקשים לבלי יוקבע על ידי זה הלכה למעשה כמעשי הלל. אבל המעשה הזאת אשר היתה בזה בין הלל נשיא הדור ובין בית שמאי פעלה בין העם פעולה גדולה וחזקה מאד ,בהשמע הדבר כי הלל עצמו לא עמד על דעתו.
וזה הביא כי נמנעו גם העם מלהביא ,ויתחילו גם הם כולם לעשות כבית שמאי עד שכדברי הירושלמי המפורשים בא הדבר שבבא בן בוטא מצא ברגל את העזרה שוממת.
ועל ידי זה גברה ידם של בית שמאי בדין הלכה זו ובקשו לקבוע הלכה למעשה רק כמותן ,והיינו לבלי להניח עוד לעשות אחרת ,ככל דין שכבר יצא משקלא וטריא ומחלוקת חכמי הדור ובא לידי הכרעה והחלטה (ט).
אבל בבא בן בוטא בקבלתו מחכמי הדור הקודמים ,ומידיעתו קבלת רוב חכמי הדור ידע שדעתם והסכמתם נוטה לדעת בית הלל ,ורק מפני שהיה דרכם של שמאי ותלמידיו לנטות בכל ספק קבלה להחמיר רצו לחתוך הדין כן.
כי על כן מנע אותם מזה ,וחפצו הצליח בידו מפני שבית שמאי עצמם לא עשו כן כי אם מנטייתם להחמיר בכל ספק (י).
גם בין הנשיאים והאבות בית דין ,אבל יתר הדברים היה רק מטבות ומנהגים שונים בין העם ,עד שבאו בית שמאי ובית הלל ,ואספי כל הדברים השונים ההם והביאום להכרעה בבית המדרש ,ומהם דברים אשר הוכרעו בהיות בזה דעתם ,שוה ומהם אשר נשארו גם מהם במחלוקת ונשוב לכל זה עוד בדברינו בימי התנאים.
הערה (ט) ובימים ההם הוא שהיתה גם המעשה השניה שבאה בביצה שם ״שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל וכו'.״ הערה (י) בבבלי קצרו ונאמר שם ״ואותו היום גברה ידם של בית שמאי" ובירושלמי נאמר מפורש ״לאחר ימים גברה ידם של בית שמאי" אבל הכונה אחת לפי ״שאותו היום" הבא במשנה ובגמרא על ענינים כאלה הכונה שם על אותו מעמד אותה אסיפת חכמי הדור ,וזמן השקלא וטריא בהדבר א הדברים אשר הועמדו על הפרק ,ככל אשר יבואר לנו על ענינו במקומו בכרך הבא. ולבד מה שמבואר כן גם בזה בירושלמי הנה הדבר יוצא כן מדברי הבבלי גם במקום הזה, שהרי כמו שנאמר לפני זה ״ואותו היום גברה ידם של בית שמאי" נאמר מיד אחר זה ״ויהי שם זקן אחד וכו' ,וצלח והביא וכו׳ ואותו היום גברה ידם של בית הלל" והלא זה ודאי שלא היו שני הדברים יחד ביום אחד ,והדברים
