תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
רפב
הארכנו בזה לפי שזה הוא הענין היחידי אשר הגיע אלינו ממה שהי׳ להלל עצמו עם בית שמאי ,והדברים מוכיחים על עצמן וחותמם מעיד עליהם כי היה זה בראשית בוא הלל לארץ ובראשית ימי התחלקות שני הבתים האלה ,והדבר בא אז בהכרח על פי טבע מהלך הדברים בדבר כזה אשר הוא דבר מעשה של פומבי בפני כל העם בעזרה.
והכל הולך למקום אחד והדבר מתבאר כי שמאי והלל עצמם נכללו בהשם הכולל הזה בית שמאי ובית הלל ,וכי יש לנו בזה מאורע אשר בא בראשית ימי הבתים האלה.
פרק ו.
ועל כן נראה באמת ,כי כל דור התנאים שאחרי החרבן דברי כולם יחד ילכו על דברי בית הלל ובית שמאי ,ממש על הדרך הזה עצמו ,ככל אשר ילכו דברי האמוראים על דברי התנאים.
בהיות באמת כן כי עיקר ימי הבתים האלה ועיקר ימי המחלקאות שביניהם שכל זה היה בחיי הלל ושמאי ,הנם ננד כל דור התנאים שאחרי החרבן כדבר התנאים נגד האמוראים שאחריהם.
ונביא בזה איזה דוגמאות אשר יספיקו דים לברר הדבר. עיין לדוגמא במסכ׳ פאה פרק ו׳ משנה ב׳ שבמשנה שם נאמר: ״העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלי׳ ושכחו בית שמאי אומרי׳ אינו שכהה ובית הלל אומרים שכחה.״
ועל זה בא בתוספתא פאה פרק ג׳: "אמר ר׳ אילעא שאלתי את ר׳ יהושע באלו עומרים נחלקו בית שמאי ובית הלל אמר בתורה הזאת על העומר הסמוך לנפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו ,וכשבאתי ושאלתי את ר׳ אליעזר אמר לי מודים באלו שהן שכחה על מה נחלקו על העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הנפה או בצד הגדר שבית שמאי אומרים אינו שכחה מפני שזכה בו וביה הלל אומרים שכחה." והדברים האלה הנם ממש ככל דרך האמוראים על דברי התנאים ובהסגנון הזה עצמו. ועיין במסכת עירובין פרק א׳ משנה ב':
״הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה וכו׳ משום ר׳ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מד׳ אמות שהוא ניתר או בלחי או בקור׳ על מה נחלקו על רחב מארבע אמות עד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה. אמר ר׳ עקיבא על זה ועל זה נחלקו.״ ועיין במסכת כלאים פרק ו' משנה א': "איזהו עריס וכו' בית שמאי אומרים מודדין ד׳ אמות מעיקר הגפנים לשדה ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. אמר ר׳ יוחנן בן נורי טועים כל
מבוארים מתוך דברי הירושלמי אשר כמו בכל מקום ישלימו הבבלי והרושלמי זה את זה, ונוכל לדעת ענין הדברים על ידי השלמתן יחד.
