תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל
רפ
וכן מצאנו גם להלל לבדו נגד חכמי דורו בכלל ולא עם שמאי.
כמו בפסחים ד׳ קט"ו ע"א: מאן תנא דשמעת ליה מצות אין מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל וכו' אמר ר' יוחנן חולקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן וכו׳.״ וחולקין עליו חביריו על הלל הם חכמי הדור בכלל מבית שמאי ומבית הלל. ובמס׳ ביצה ד׳ ל"ה ע"א:
"כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן וכו׳ שבת לאפוקי מדהלל דתניא המעמר פירות ממקום למקום לקצור וקדש עליהם היום אמר ר׳ יהודה הלל לעצמו אוסר.׳׳ ולשון רש"י ז"ל "הלל לעצמו ,הלל לבדו אוסר משמע דכל דורו חלוקין עליו".
ובמס' בבא מציעא ד' ע"ה (פ"ה מ"ט):
"לא יאמר אדם לחבירו הלויני בור חיטים ואני אתן לך לגורן ,אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח ,והלל אוסר וכן הי׳ הלל אומר לא תלוה אשה כבר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית." ובכל זה באו דברי שמאי לעצמו ודברי הלל לעצמו לפי שחלקו בזה עם חכמי דורם בכלל ודבריהם הם היו ננד דברי חבריהם. אבל בכל שאר הדברים הנה הי׳ דעתם כהכרעת רוב חכמי בתי מדרשיהם או שהם היו בתוך המיעוט ועל כן באו הדברים כן לפנינו בכלל בשם בית שמאי ובית הלל.
פרק ה.
והדברים יוצאים כן מפורש לפנינו גם מתוך דברי המשנה והגמ׳ במס' ביצה ד׳ כ׳.
ובהיות זה גם דבר מאורע גדול ודבר אשר הי׳ בראשית ימי הלל בתחלת בואו לארץ ישראל עלינו לבאר את הדברים על הסדר. וראשונה נראה גם משם ככל דברינו שאף שהדבר מפורש שם שגם הלל עצמו נחלק עם בית שמאי ,בכל זה נאמרו הדברים סתם על שם בית שמאי ובית הלל ,ובא לפנינו במשנה ככל מחלקאות של בית שמאי ובית הלל ,אשר כן היו יחד עם שמאי והלל עצמם עמהם יחד.
ובמשנה שם ד׳ י״ט נאמר:
"ובית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרין מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן".
והנה בא זה במשנה סתם למחלוקת של בית שמאי ובית הלל ,אף שזה ודאי שבכלל בית הלל הי׳ גם הלל עצמו ,ונאמר שם ד' כ׳ ע"א:
"תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם ,ואותו היום גברה ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והי׳ שם זקן אחד מתלמידי