תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל
רעה
ואז פסקו בית שמאי לגמרי, וככל אשר יבואר לנו כל זה לפנינו ,וענין הדברים האלה ומהלכן.
ואחרי אשר הערנו בקצרה על התהפוכות אשר נאמרו בזה ,נוכל לשוב להעמיד הדברים על מקומם ועל ענינם.
בירורי הדברים.
פרק ד.
ואמנם כן כי לא הרגישו כל העוסקים בזה כי הדבר יוצא גם מתוך דברי משנה שלמה ,שהמחלקאות הרבות והגדולות של בית שמאי ובית הלל היו בחיי הלל ושמאי ותחת הנהגתם הם ,ועמהם יחד. עד שהמשנה שם אשר תפסה לשון קצרה תקרא זה רק על שם שמאי והלל עצמם.
ובמס׳ אבות פרק ה׳ משנה י"ז נאמר:
וכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה לחתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. והדבר ידוע כי הלל ושמאי עצמם, הם לבדם ועל שמם ביחוד כמעט שאין מהם דבר של מחלוקת. סך הבל יש לנו בזאת שלשה דברים ממה שנחלקו הם על שמם ושנים מהשלשה הנם רק בתקנה מדרבנן ובפרטים רחוקים, והם במה הם שיעור מים שאובין הפוסלין את המקוה מדרבנן אם הין או תשעה קבין, ודין טומאה למפרע בדם אשה, ורק השלישית לבד היא בנוגע לדין תורה בשיעור חלה (עי׳ דברינו לעיל עמוד .(226 ובכל השלשה דברים האלה לא נתקיימו דברי שניהם ,ואין הלכה לא כשמאי ולא כהלל.
ועל כן הלא אין מקום כלל לחשוב כי יעמידו את מחלוקת שמאי והלל בהפרטים הבודדים האלה ,ששנים מהם אינם אפי' ביסוד של דרבנן ,ובכל השלשה אין הלכה לא כהלל ולא כשמאי ,איך יעמידו זה נגד דבר מחלוקת קרח וכל עדתו. ולא יוכל להיות כל ספק כלל שדברי המשנה "זו מחלוקת הלל ושמאי״ ילכו על כל המחלקאות הגדולות והכוללות של בית שמאי ובית הלל.
והמחלקאות האלה אשר המשנה ביבמות ד׳ י"ג מצאה לנחוץ ונדרש להודיענו:
"אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו״.
על המחלקאות האלה הוא שאמרה לנו המשנה באבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו׳ איזו היא מחלוקת