536
סוף ימי שלמינון
וכאשר שבו הצדוקים וינאי עמהם לרדוף את כל חכמי הדור ,התענה גם הוא ככל אשר התענו הם כולם ,בהיות גורלו רק בתוכם כל הימים ,ויהי עניו גדול ונורא כל כך עד כי לחמו לנפשו הביא מעסקו בפשתן וגם חמור למשאו זה לא הי׳ לו(סא).
ובכל זה הרביץ גם שם בארץ גלותו ובעת ההיא תורתו לתלמידים.
ורק אצל ראשי ישראל נוחלי התורה ומנחיליה ,אפשר למצוא הנהגה גדולה ונפלאה כזאת.
כי אף שהיו כל השערים פתוחים לפניו לכבוד מלכים וסגולת המדינות, בהיותו אחי המלכה ,וגיסו מלך ישראל ,ויושב בבית מלכותם ,ובהיותו הכם לבב מראשי יחידי הדור ,ואשר אין ספק כי אלו רצה לתת ידו לדרכי אלכסנדר ינאי הי׳ הוא ראש לכל שרי הממשלה.
הנה התרחק הוא מכל זה לגמרי ויט אהלו רק בין חכמי הדור ,עד כי גורלם הי׳ גורלו ,ובהיותם נרדפים נרדף גס הוא עמהם יחד ,ויחי כל ימיו חיי עוני ובנפשו הביא לחמו.
והשתמש בכחו בבית המלכות בשעה שהי׳ זה אפשר רק לזאת ,להשיב את דבר סנהדרי ישראל מחכמי התורה ,ולתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ולהכניס שם תינוקות כבני שש כבני שבע ,ולהשיב למקומו את ראש הדור ,זקן חכמי התורה ,ועוד דברים כאלה.
וכל הדברים האלה הנם גלוים וידועים ופרושים לפנינו.
אבל כי החוקרים האחרונים ההם דבר לא הי׳ להם עם הקירת דברי ימי ישראל, לבם שמו רק לבית מלחמתם נגד ראשי ישראל נושאי דגל התורה למען אשר יהי׳ אפשר להרוס את יסודי התורה עצמם ,כי על כן לא יכלו לא לעמוד על אופיה של אומה זו ,ולא לדעת את דברי ימיהם.
והנה העמיד קראכמאל את שמעיה ואבטליון למואסי שררה ורודפי שלום גם נגד הבאים אחריהם, דהיינו הלל ושמאי.
ובחפזו שכח קראכמאל־הזקן כי ימי הלל ושמאי הנם ימי הורדוס וארכעלאוס בנו, הימים אשר לא הי׳ שם מקום לראשי חכמי התורה, לא להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא לבקש להם כח וממשלה.
ולא לבד חכמי התורה, כי אם שגם הצדוקים האבירים אשר אך זה לבד היתה מלאכת ידם לא ערבו לנפשם אז להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא נסו בימים ההם לבקש להם כח וממשלה, ולא יכלו לדרוש אז שררות על הצבור.
ואחרי ימי הורדום וארכעלאוס, בימי נציבי רומא וימי אגריפפא הראשון והשני, הנה היו אז ראשי ישראל רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבן שמעון בן גמליאל. ועד כמה לא בקשו להם רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי וחכמי התורה כח וממשלה נוכל לדעת מזה עצמו כי אצל יאזעפוס לא נמצא גם זכרם
הערה (סא): לא יוכל להיות ספק כי זה הי׳ בימי היותו בארץ נוד, ואי אפשר שיהי' במצב נורא כזה בביתו בירושלים, אף שגם שם לא נהנה כל מאומה מבית המלכות. והנה כבר נתבאר כי הצדוקים רדפו אז את חכמי הדור גם בכל המחבואים אשר התחבאו עד שרדפו גם את פליטיהם בארץ גלותם, ועל כן לא יכלה אחותו להצפינו כמו שעשתה בימי יוחנן.
