סוף ימי שלמינון
רסח
ובמס׳ מכות ד' ה' שכאשר פעם אחת העמידו שמעון בן שטח על הדין(ס) "מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח״. וכל אשר נוסיף להתבונן בדרכו של שמעון בן שטח יותר נוסיף ללמוד ארחות דרכו הגדולה ועד כמה ברח מדרכי הממשלה ושררות על הצבור ,ויותר נוסיף לדעת עד כמה התרחק מכל כח הממשלה ומשרה במדינה ,ועד כמה אחז דרכו רק באהלי התורה.
כי הנה עוד בימי עלומיו היתה כבר אחותו כלתו של מושל הארץ יוחנן הורקנוס ,ומזה נוכל לדעת כי הי׳ מראשי משפחות ישראל, וגם אביו מראשי ירושלים ,והנה היתה אחותו כלתו של יוחנן הורקנוס ואשת יורש העצר, וכבר מימי שמעון אחרון האחים החשמונאים נהגו מושלי החשמונאים את ביתם ברמים, וכאשר בא אטהנעאביוס שליח מלך סוריא אל שמעון השתומם למראה ההוד וההדר אשר מצא בביתו ולמראה שולחנות בית היין מכסף וזהב (עי׳ דברינו עמוד (392ויוחנן הורקנוס נאמר עליו בהברייתא הקדומה בקדושין ד׳ ס״ו ״והעלו מלוחים על שולחנות של זהב".
וכל זה לא משכו את לבב שמעון בן שטח ויהי דרכו רק באהלי תורה ודבר לא הי׳ לו עם המושלים, עד שכאשר נהרגו ונרדפו כל חכמי ישראל בימי יוחנן הורקנוס נרדף גם הוא כאחד מהם וכמו שהוא בהדברים במס׳ סוטה ד׳ מ״ז שכבר הובאו לנו "שמעון בן שטח, אטמינהו אחתיה". ומזה הדבר מבואר כי הי׳ מקומו וכל ענינו רק בין חכמי התורה, והנה נפטר יוחנן הורקנוס ואחותו היתה למלכה תחלה על ידי אריסטובלוס בעלה ואחר זה עיל ידי אלכסנדר ינאי אשר היא הוציאה אותו מבית האסורים, ותהי לו לאשה ותתן בידו את ממשלת ישראל.
אבל מה הם מעשי שמעון בן שטח גם אז, בישבו בבית המלכות, דבר אין לו בהנהגת הממשלה, ונמצא אותו רק משתדל להשיב שבות הסנהדרין שתהי׳ רק מחכמי התורה, ועומד ומשתדל לתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ושיהיו תינוקות נכנסים שם בני שש בני שבע שנים. וכאשר גם עלה בידו לטהר את הסנהדרין מן הצדוקים ,ולהושיב שם את חכמי התורה, לא הי׳ הוא להם לראש, כי אם השיב את שבות רבו הגדול זקן הדור, את יהושע בן פרחיה ממצרים ,והוא נשאר רק חבר חסנהדרין כמו שהי'.
ואם כי אחותו היתה אשת מלך ישראל והוא יושב בהיכלם הי׳ גם אז מתרחק מכל עושר ויחי חיי עוני עד כי כאשר רצה לפטור מאה וחמשים נזירים מקרבנותיהם הוכרח להעמיד עצמו בסכנה ולעשות זה על ידי ינאי, אף שכל קרבנותיהן יחד לא עלו לאלף כסף.
הערה (ס): יהודה בן טבאי לא טעה שם בדין והדברים מפורשים שלא עשה זה מפני שהדין כן כי אם מפני שהשעה צריכה לכך למיגדר מלתא וכדין ב"ד מכין ועונשין לא מפני שהדין כך אלא מפני שהשעה צריכה לכך וכן מפורש בלשונו של יהודה בן טבאי ״להוציא מלבם של צדוקים״. אבל שמעון בןשטח העמידו על האמת שאין דין מיגדר מלתא כי אם כשעשה בודאי חטא קל ואנו מחמירין עליו יותר אבל בעדים זוממין יכול להיות שהוא נקי וצדיק, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, על כן במקום שאין שם גזירת הכתוב אין שם גם דין מיגדר מלתא לפי שנוכל לעבור על איסור של נקי וצדיק אל תהרוג.
והערנו על זה לפי שהחוקרים האחרונים כתבו בזה שיבושים רבים ,ויבואר לנו כל זה במקומו.