סוף ימי שלמינון
והם בראותם כי הנם באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם ויהיו נזהרים מאד לבלי ילכדו בשחיתותם, אבל רבים מחכמי התורה נסו את דבר השלום ויבואו לקדם פני אלקימוס ובכחידעס ולבקשם לשום שלום בארץ גם החסידים, הראשונים לבית ישראל (יוסי בן יועזר חסיד שבכהונה וחביריו), באו גם הם לדרוש ולבקש שלום באמרם כהן מזרע אהרן בא עתה עם צבא הגוים והוא לא יעשה לנו עול, וידבר אלקימוס עמהם דברי שלום וישבע להם כי לא יגע בהם ולא ברעיהם לרעה, והם האמינו לו אבל פתאום השתער עליהם וישב מהם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳."
וכבר נתבאר לנו בעמוד 380כי שלומי אמוני ישראל אשר לכל לראש דאגו לשלום עמם ואשר הי׳ רחוק מהם כל בקשת שררה ומשרה לעצמם חשבו אז אולי אפשר הדבר להשלים עם אלקימוס ולבלי לתגר ברעה ואולי ישובו אלה מדרכם הרעה ויסתפקו בזה לבד כי תהי׳ המשרה על שכמם ועל פיהם ישק הארץ, ויניחו ידם מלהביא הבלי היונים לארץ יהודה, ויניחו ידם מלרעות את עמם במקל חובלים. והנה עשו כן ראשי חכמי התורה לא לבד עם הצדוקים בשעתם כי אם גם עם הצדוקים הראשונים, בעוד היו מתיונים גמורים. וכל זה רק מפני כי חכמי ישראל הי׳ עינם ולבם רק לשלום עמם, וכל שררה ומשרה רחקה ממבטם ומחפצם.
והבא אחרי יוסי בן יועזר הוא יהושע בן פרחיה תלמידו, ראש הדור לחכמי התורה בימי יוחנן הורקנוס, הנה ידענו כי מיד כאשר התקרבו הצדוקים אל יוחנן הורקנוס היו דברם:
אם אתה שומע אלינו רומסם, ותורה הרי כרוכה ומונחת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד, מיד ותוצץ הרעה ונהרגו חכמי ישראל ויהושע בן פרחיה ברח לאלכסנדריא של מצרים וישב שם עד אחרי מות יוחנן ואחרי מות אריסטובלוס בנו ועד אשר מלך ינאי ועלה בידי שמעון בן שטח להשיב מעט מעט ולאט לאט את הסדרים, ורק כאשר עלה בידו גם זאת להשיב שבות סנהדרי ישראל מחכמי התורה אז כתב ליהושע בן פרחיה כי גם הוא יוכל לשוב לארץ יהודה, כי אחרי אשר נתנו הצדוקים להקים סנהדרין מחכמי התורה, לא יהי׳ להם עוד סיבה לרדוף גם את יהושע בן פרחיה ראש הסנהדרין, ובענות צדקתו אמר על זה יהושע בן פרחיה "שמע מינה הוה ליה שלמא״ וילך וישב אל ארצו, וזה הי׳ כבר בזקנותו הגדולה. וכבר נתבאר לנו כי גם אז הי׳ כל הממשלה וכל הנהגת המדינה רק בידי הצדוקים לבדם אפס זולתם, וחכמי ישראל וגם כל העם כלו לא התערבו בזה מאומה ולא יכלו להתערב בכל ימי ינאי.
וראשי חכמי התורה אחרי יהושע בן פרחיה הם תלמידיו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ועד כמה התרחק יהודה בן טבאי משררות, הנה גם כשרצו למנותו נשיא נאמר בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב:
"יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים ערק ואזל ליה לאלכסנדריא."