ימי שלמינון וממשלת הפרושים
514
מנכבדי ירושלים ,ויביאו שם גם את נשיהם ובניהם וישחטום שם לעיניהם כפרים וכאילים.
וכי אנשים האלה אשר נדונו ,באמת אשמים בזה, זה לא ערבו גם הצדוקים עצמם להכחיש.
ומבואר ומפורש שכל מה שעשו לא הגיע כי אם להאחדים האלה אפס זולתם. ועם אלה לא לבד שהיתה אז חובתם לעשות כן, כי אם שגם הוכרחו לעשות כן. כי לא יוכל להיות ספק כלל אשר גואלי הדם מכל הנפשות הטהורות האלה דרשו משפטם ודינם ,וגואלי הדם האלה הי׳ מספרם לאלפים.
והננו רואים כי אחרי זה כאשר המית הורדוס בארץ הגליל את חזקיה ואנשיו אף שהורדוס עשה זה כדבר מדיני, לא שקטו גואלי הדם ולא נחו וזעקו אצל מזבח ד׳ על דם אחיהם, עד כי הסכים הורקנוס להעמיד את הורדוס למשפט, אלטטי׳ XIV, 9, 4.
ואם עם חזקיה ואנשיו הי׳ הדבר כן, אשר יאזעפוס תארם בתור שודדים, ובכל האופנים הלא היו נגד הרומיים אדוני הארץ בעת ההיא, והורדוס עשה זה בתור מלחמה ושקט הארץ, ולא הוזכר כי אם שהרגם, אבל לא עשה להם אכזריות נוראות, ובכל האופנים לא נגע בנשיהם ובניהם.
ובכל זה ידענו כי הרעישו אז גואלי הדם להעמידו במשפט, עד שהוכרח הורקנוס לעשות כן.
ומה הוא זה נגד שמנה מאות מראשי סגולת העם, אשר גם לא הומתו פעם אחת לברור להם מיתה קלה, כי אם נסמרו חיים אל הצלב בשוק ירושלים לעיני כל העם היושב בירושלים ויהיו נמקים שם ביסורים קשים עד אשר גאלם המות, ולשם נסחבו עוד נפשות נקיות נשים וילדים לעשות מהם שוק של טבחים ולשחטם בתוך רחובה של עיר לעיני בעליהם ואבותיהם התלוים שם מסומרים לקורות עצים, למען הוסיף מכאובם ויגונם טרם ימותו.
והאם יוכל להיות בזה ספק כלל כי גואלי הדם תבעו עתה את דמם, מידי שרי טבחים אלה. ואלו היו הסנהדרין ראשי חכמי התורה מעלימים עין ומניחים לאנשים כאלה לשבת ברום היכליהם בירושלים ,עושים משתה שמנים כעגלי מרבק, לעיני כל המשפחות הרבות אשר לוקחו מהם אבותיהם אמותיהם בניהם ובנותיהם ,ואלו לא שמו לב לכל זעקת שבר מגואלי הדם דורשי משפטם ודינם, הלא היו מראים בזה כי אך צלמות ימשול עוד ביהודה, והארץ חנפה תחת יושביה ותהפך לתהו ובהו, ואך איש זרוע לו הארץ ,נגד דברי התורה לא תגורו מפני איש ,לבד ממה שאין ספק שגם הוכרחו לעשות כן על פי גואלי הדם הרבים והעצומים אשר מספרם עלה לאלפים.
וקראכמאל־הזקן עצמו גם הוא בדברו על הורדוס (עמוד (76הלא יאמר:
"האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס הגם כי אכזר לא הרשיע נגד העם כמו אלכסנדר ינאי.״ וקראכמאל עצמו יאמר גם כאן:
