אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
רנא
אלפים ורבבות ,וישפוך דמי נקיים ויצלוב אותם בחוצות ירושלים ויתענג עם זונותיו על המחזה הזאת.
ובימים ההם מאז אשר רדף את כל חכמי הדור הי׳ כן עמהם גם מנת כוסו של שמעון בן שטח ,עד אשר הי׳ לעני מדוכא ,ויביא לו לחמו מסחרו בפשתן, ולא הי׳ לו אפי׳ חמור לטעון משאו עליו וזה הוא מאמר בירושלמי בבא מציעא פ״ב ה״ה:
״שמעון בן שטה הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי רבי ארפי מינך (לא תשא משאך בעצמך) ואנן זבנין לך חמר ולית את לעי סונין ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה וכו׳." וזה הוא באמת רום גדלם של חכמי התורה אשר גם בישבם בארין נוד מסתתרים ובנפשם הביאו לחמם ,וגם חמור למשא לא הי׳ לו שם ,בכל זה הפיצו גם שם תורת ד׳ לתלמירים מקשיבים. ובימים ההם עצמם צהלו הצדוקים כאבירים בתוככי ירושלים ומאז אשר ברחו חכמי התורה השתערו באכזריות חמה על העם עצמם ושנים רבות ורצופות הרבו חלליהם עד כי יאזעפוס עצמו הוכרח להודות כי עלה מספר חללי העם לחמשים אלף.
עד אשר קצרה נפש העם בעמלם וימצאו הדרך לפרוק עול ינאי והצדוקים מעל צוארם ,וישכרו להם גם הם חיל שכירים וילחמו עם ינאי והנצחון עמד לימינם ,וינאי הי׳ לנודד בהרים. אבל אז שב העם בצדקתם וביושר לבבם ויזכרו לינאי את זכות אבותיו הגדולים ,החשמונאים הראשונים ,וישובו ויתנחמו להשיב לבבם אליו ,חיל השכירים בראותם כי שב לב העם אליו מהרו וישובו אל ארצם ,ובני יהודה מהם החלו להתלקט אל ינאי ומהם עמדו עוד לחכות איך יפול דבר. אבל כולם שגו ברואה ובעצת הצדוקים הוסיף ינאי על חטאתו שבע ,ואך פנו חיל השכירים נטה ידו על העם ,ולאחרונה סחב את כל נכבדי העם לירושלים ויכין להם מטבח ,ובתוך רחובה של עיר סמר שמנה מאות מהם אל הצלב ובעודם חיים צוה להביא את נשיהם ובניהם וישחט אותם שם לעיניהם ,והוא ישב עם זונותיו להתענג במחזה הנוראה הזאת. זה הוא דבר המעשים בימים ההם ,וזה הוא דבר החג הגדול אשר חגגו אז הצדוקים על זבחי העם ועל חללי בת עמם ,וזה הי׳ כל סדרי ממשלתם בארין. אבל גם לבד כל אלה הושיבו גם אלפים בבתי כלאים ,וישבו שם עד אחרי מות ינאי ככל אשר נראה עוד לפנינו.
פרק ל"ז.
סוף ימי אלכסנדר ינאי ואחרית ממשלת הצדוקים.
בשחרית ימיו בהיותו רק כבן ארבעים ושש חלה ינאי את חליו אשר מת בה אחרי מכאובים רבים במשך שלש שנים.