אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
500
הנה בא וערבב זה יחד עם דבר הרדיפות הכוללות אשר מפניהם ברח לדעתו יהודה בן טבאי ,עד שיאמר:
״ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה והשיב את יהודה בן טבאי".
אבל מה ענין המעשה הפרטיית של שמעון בן שטח אשר אירע לו לשעה קלה עם ינאי עוד בימי השלום ,מה ענין זה עם דבר "ההרג רב בעמו אשר הרג ינאי ויצאו אז מן הארץ כמה אלפים להציל את נפשם״.
והנה פתאום יראה לו פראנקעל במעשה הפרטיית של שמעון בן שטח גם דברים היותר גדולים במדינה כי כאשר שב אל ינאי פעל עליו כל כך והטה את לבבו לטובה עד ששכח ינאי את כל מלחמתו עמהם ואשר זה עתה גם צלב מהם שמנה מאות איש וישחוט נשיהם ובניהם לפניהם ,והנה כרגע הפך שמעון בן שטח לבבו לטוב ,עד שהרשה ינאי להשיב למקומו גם את הראש והראשון בין חכמי התורה את יהודה בן טבאי.
והנה פתאום נהפכה לבב ינאי לטובה וכל העם שב למקומו. אבל הלא דברי יאזעפוס מפורשים שם שהדברים נשארו כן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי ,ויאמר שם :XIII, 14, 2 "בלילה ההוא (אחרי אשר צלב את השמנה מאות איש) ברחו מהארץ אנשי המלחמה אשר היו נגדו, כשמנת אלפים איש, וישארו בארץ גלותם עד אחרי מות ינאי.־
וכן יאמר גם במלחמת היהודים 6 :I, 4,
"ועל ידי זה נפל פחד גדול על כל העם ובלילה ההוא ברחו מכל ארץ יהודה שמנת אלפים ממתנגדי ינאי, ורק אחרי מות ינאי ערבו בנפשם לשוב לארץ יהודה."
ואך בטעות כתב פראנקעל כי שמעון בן שטח כתב האגרת ליהודה בן טבאי כי במקור הדברים בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב הדברים מפורשים שבני ירושלים בכללם כתבו לו כן ,ככל מעשים של שעת שלום.
והנה יודע פראנקעל להגיד לנו חדשות ונצורות כי מכיון שלא הקפיד עוד ינאי על המעשה דנזירים, ומכיון שסלח לשמעון בן שטח על אשר לקח ממנו איזה מאות שקלים לקרבנות ,הנה שב הכל למקומו ,וכל הארץ באה אל המנוחה.
וכל זה ראה פראנקעל בהמעשה הפרטית הקלה שבקלות, אשר נזכרה בירושלמי ברכות מהקפדת ינאי לשעה על שמעון בן שטח.
ומה יפלא אם חוקרי העמים כשירער וחביריו עשו שחוק על ידי זה מכל התלמוד, אחרי אשר סופרי ישראל עצמם לא לבד שלא ביארו הדברים, כי אם שבהתרחקם מכל חקירה עזרו עוד לרעה ,ויעשו את דברי ימינו לנטושים ורטושים ויערבבו כל המעשים יחד ,ויטשטשו פניהם ויהיו כלא היו.
אבל כל הדברים יבארו את עצמן, המעשה הפרטית אשר אירע שם לשעה בין שמעון בן שטח וינאי, דבר אין לה עם המעשים הגדולים והנוראים אשר היו אחר זה מאמצע ימי ינאי עד סוף ימיו בין ינאי וחכמי התורה, אשר רדפם באכזריות חמה, ובין ינאי ובין העם אשר הדריכם מנוחה שנים הרבה זה אחר זה ויהרוג מהם
