אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
רנ
והן דברי הירושלמי "אזיל לישנא בישא ומר ליה לא יהיב מן דידיה כלום שמע ינאי וכעס דחל שמעון בן שטח וערק".
אבל גם מזה נוכל להבין את עלילות מצעדי ינאי נגד חכמי התורה ,עד כי גם היחיד ומיוחד שבהם אשר הי׳ בחצר המלכות ,ואשר הי׳ אחי אשתו ,הנה על דבר קל כזה ,לא לבד שלא ערב בנפשו לבוא לפניו להצטדק ולהודיעו דברו, כי אם שחשב עצמו בסכנה והוצרך לברוח "דחל שמעון בן שטח וערק".
ובמדרש רבה בראשית פרשת מקץ (פ׳ צ"א) הלשון מפורש יותר שירא שלא יהרגהו ונאמר "אמר ליה למה ערקת ,שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח לי מינך דלא תקטלינני" וכל זה הנה הי׳ בשעת שלום ,ולא בעידן ריתחא. ואיזה ספק יכול להיות אחר זה במעשיו עם חכמי התורה כולם בימי ריבו עמהם ,בשעה שבעצת הצדוקים ראה ויבחר דרכו להראות לפני כל העם בפומבי כי הנהו נצב כצר נגדם ,עד שגם הכין לו לזה את חיל בני הנכר ויעמידם מוכנים להרוג ולאבד ,ואשר גם התיר ידם ויהרגו ששת אלפים נפש מהעם. והלא גם אלו לא היו לפנינו דברי המגילת תענית היינו יכולים להבין גם מעצמינו, כי בעת ההיא נרדפו ממנו חכמי התורה והוכרחו לברוח מהארץ.
עכשיו הנה הדבר מפורש במגלת תענית, כי ירד להרוג את החכמים והם ברחו מפניו ,וגם שם רדפה אותם חרב אויביהם.
איזה ספק יכול להיות שהי׳ זה אז בשעה שהחליט בדעתו לנטות ידו על כל העם למען הראותם כי ירדוף מעתה את חכמי התורה.
ואמנם כי אין גרעץ יחיד בטעותו זה ונם פראנקעל הושיב את חכמי התורה בארין יהודה ובירושלים בכל ימי המעשים הנוראים נגדם והוא גם שכח לגמרי את דברי המגילת תענית ויבוא ויערבב עוד יותר את כל הדברים יחד.
ובדרכי המשנה עמוד 35יאמר: "והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו ,ונראה שברח בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן הארץ להציל את נפשם (יוסף שם (13וגם יהודה הי׳ בתוכם ,וגם שמעון בן שטח אחי אשתו של אלכסנדר ינאי הנקראת בלשון חז״ל שלמצא הסתתר מפני המרצח האכזר הזה אשר קצף עליו על ההוא מעשה דנזירים הובא בירושלמי ברכות פ״ז ה״א וכו׳ ,ועי״ש איך נתרצה המלך ושב שמעון אל גדולתו ,ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה והשיב את יהודה בן טבאי" אלה דבריו.
וכפי הנראה נעלמו ממנו דברי המגלת תענית לגמרי עד שברצותו לאמר שברח בימי אלכסנדר ינאי הוכרח לנוע על דברי יאזעפוס אשר ידובר שם רק על העם הלוחמים עם ינאי ,והרי במגלת תענית הדברים מפורשים מבריחת חכמי התורה ביחוד אשר מהם ובראשם הי׳ יהודה בן טבאי ,והנה גם לא הזכיר כלל את דברי המגילת תענית. וכל כך נתערבבו לו הדברים עד שערבב גם הוא את המעשה הפרטית אשד הי׳ לו לשמעון בן שטח עם ינאי במעשה הנזירים ,אשר גם דבר אין לה עם הרדיפות הכוללות לכל חכמי הדור ולכל העם כלו, המעשה הפרטית אשר גם חותמה מעיד עליה שהיתה בשעת שלום.