עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/144

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים

‫רנ‬

‬‫ ‫והן דברי הירושלמי "אזיל לישנא בישא ומר ליה לא יהיב מן דידיה כלום‬ ‫שמע ינאי וכעס דחל שמעון בן שטח וערק".

‫אבל גם מזה נוכל להבין את עלילות מצעדי ינאי נגד חכמי התורה‪ ,‬עד כי‬ ‫גם היחיד ומיוחד שבהם אשר הי׳ בחצר המלכות‪ ,‬ואשר הי׳ אחי אשתו‪ ,‬הנה על‬ ‫דבר קל כזה‪ ,‬לא לבד שלא ערב בנפשו לבוא לפניו להצטדק ולהודיעו דברו‪,‬‬ כי אם שחשב עצמו בסכנה והוצרך לברוח "דחל שמעון בן שטח וערק".‬‬

‫ובמדרש רבה בראשית פרשת מקץ (פ׳ צ"א) הלשון מפורש יותר שירא‬ ‫שלא יהרגהו ונאמר "אמר ליה למה ערקת‪ ,‬שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח‬ ‫לי מינך דלא תקטלינני" וכל זה הנה הי׳ בשעת שלום‪ ,‬ולא בעידן ריתחא‪.‬‬ ‫ואיזה ספק יכול להיות אחר זה במעשיו עם חכמי התורה כולם בימי ריבו‬ ‫עמהם‪ ,‬בשעה שבעצת הצדוקים ראה ויבחר דרכו להראות לפני כל העם בפומבי‬ ‫כי הנהו נצב כצר נגדם‪ ,‬עד שגם הכין לו לזה את חיל בני הנכר ויעמידם מוכנים‬ ‫להרוג ולאבד‪ ,‬ואשר גם התיר ידם ויהרגו ששת אלפים נפש מהעם‪.‬‬ ‫ והלא גם אלו לא היו לפנינו דברי המגילת תענית היינו יכולים להבין גם‬ ‫מעצמינו, כי בעת ההיא נרדפו ממנו חכמי התורה והוכרחו לברוח מהארץ‪.‬‬

‫עכשיו הנה הדבר מפורש במגלת תענית, כי ירד להרוג את החכמים והם‬ ‫ברחו מפניו‪ ,‬וגם שם רדפה אותם חרב אויביהם‪.‬‬

‫איזה ספק יכול להיות שהי׳ זה אז בשעה שהחליט בדעתו לנטות ידו על‬ ‫כל העם למען הראותם כי ירדוף מעתה את חכמי התורה‪.‬‬

‫ואמנם כי אין גרעץ יחיד בטעותו זה ונם פראנקעל הושיב את חכמי התורה‬ ‫בארין יהודה ובירושלים בכל ימי המעשים הנוראים נגדם והוא גם שכח לגמרי את‬ ‫דברי המגילת תענית ויבוא ויערבב עוד יותר את כל הדברים יחד‪.‬‬

‫ובדרכי המשנה עמוד ‪ 35‬יאמר‪:‬‬ "והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו‪ ,‬ונראה שברח‬ ‫בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן הארץ להציל‬ ‫את נפשם (יוסף שם ‪ (13‬וגם יהודה הי׳ בתוכם‪ ,‬וגם שמעון בן שטח אחי אשתו‬ ‫של אלכסנדר ינאי הנקראת בלשון חז״ל שלמצא הסתתר מפני המרצח האכזר הזה‬ ‫אשר קצף עליו על ההוא מעשה דנזירים הובא בירושלמי ברכות פ״ז ה״א וכו׳‪ ,‬ועי״ש‬ ‫איך נתרצה המלך ושב שמעון אל גדולתו‪ ,‬ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה‬ ‫חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה‬ והשיב את יהודה בן טבאי" אלה דבריו‪.‬‬

‫וכפי הנראה נעלמו ממנו דברי המגלת תענית לגמרי עד שברצותו לאמר‬ ‫שברח בימי אלכסנדר ינאי הוכרח לנוע על דברי יאזעפוס אשר ידובר שם רק‬ ‫על העם הלוחמים עם ינאי‪ ,‬והרי במגלת תענית הדברים מפורשים מבריחת חכמי‬ ‫התורה ביחוד אשר מהם ובראשם הי׳ יהודה בן טבאי‪ ,‬והנה גם לא הזכיר כלל‬ ‫את דברי המגילת תענית‪.‬‬ ‫ וכל כך נתערבבו לו הדברים עד שערבב גם הוא את המעשה הפרטית‬ ‫אשד הי׳ לו לשמעון בן שטח עם ינאי במעשה הנזירים‪ ,‬אשר גם דבר אין לה‬ ‫עם הרדיפות הכוללות לכל חכמי הדור ולכל העם כלו, המעשה הפרטית אשר גם‬ ‫חותמה מעיד עליה שהיתה בשעת שלום‪.‬‬ ‬‫