העם הפרושים והצדוקים
484
המלחמות הרבות והנוראות אשר יהרסו את מעמדו, ואשר ברובם לא היו כי אם מלחמה לשם מלחמה, עם כלו אשר לא יחפוץ להמכר ממכרת עבד לאילי הארץ האבירים החפצים להשתרר עליו ולהבנות מחורבנו, מתי מעט אבירים אשר העם כלו הי׳ להם למשחק, עם שלם אשר יחפוץ כי בבית המושל ובכל בתי הממשלה יהיו מהלכים לכל בני העם, ולא רק למפלגת אבירים אשר לא יתערבו עמהם, ואשר גם רוחם זר להם.
בדברי יאזעפוס בראשית ימי המעשים מאמצע ימי ינאי ואילך (אלטטי׳ (XIII, 13, 5הדברים מפורשים לאמר:
״ובנוגע לאלכסנדר ינאי הנה מרדו בו העם ויקומו נגדו בימי החג כאשר קרב אל המזבח וכו׳ רגמוהו כל העם באתרוגיהם וכו׳ ובקצפו על זה צוה לחילו להשתער על העם ויהרגו מהם ששת אלפים נפש, אז וכו׳ ויגבה לבו ויקרא מלחמה גם על הנסיך הערבי וכו׳ ותעוז ידו על חיל ינאי וינאי נס ויבוא לירושלים, אז התקוממו העם נגדו, ועל כן לחם עם כל העם ששה שנים רצופים, ובתוך הזמן הזה נהרגו מתוך העם יותר מחמשים אלף נפש, ועל ידי כל זה שנאו העם את אלכסנדר ינאי תכלית שנאה, וכאשר נלאה מהמלחמה ושלח לשאול מהם חפצם, ענו כל העם כי יחפצו רק מותו וכו'."
ואך זה הוא המקור האחד לכל הדברים האלה ותכלית הדברים וענינם הוא כי העם קצרה נפשם בעמלם, ויקומו על נפשם, וכמו שיבואר עוד כל מעשיהם.
אבל החוקרים החדשים שמו להם לקו לעשות את דבר הצדוקים יותר מהצדוקים עצמם, וישתדלו השתדלות גדולה ונמרצת להבזות את חכמי התורה ולהשחיר פניהם של ישראל והנה הפכו גם את הדברים הברורים האלה:
והחכם גרעץ ח״ג עמוד 130 יאמר:
״בבואו לירושלים קדמה פניו המית רוח הפרושים ,וחמתם אשר הסיתו בו את העם ויעוררו את רוחם למרוד בו, ששת שנים תמימות התקוממו וכו׳ ולאחרונה קצרה נפש אלכסנדר בעמלו ויקרא להפרושים לשלום בפעם הזאת היתה כיתה זו באשמה והפרושים הושיבו ריקם ודחו את היד הפשוטה לשלום מעברתם וקנאתם העזה תאות הנקמה הכתה אותם בסנורים עד כי גם מרדו בארץ מולדתם וחרפת עולם אשר לא תמחה יהי' זה על ראש הכתה הזאת."
ולבשתנו וכלימתנו נקרא על הדברים חמבהילים האלה גם שם דברי הימים לבני ישראל. והנה הי׳ כדי לפני החכם גרעץ לשנות את כל מראה פני הדברים ,עד כדי להצדיק את הצדוקים ואת ינאי, ולהרשיע את כל העם. למען לבוא אל המטרה הגבוה לבדות עלילות ברשע על חכמי התורה, ולהתגולל ולהתנפל עליהם, במקום אשר בהמקורים גם באלטטי׳ וגם במלחמות היהודים לא בא גם זכרם בכל המעשים האלה.
ולפנינו יבואר כי גם לא היו אז חכמי התורה בארץ ונרדפו בחרב נוקמת ופליטיהם כבר הוכרחו לברוח מיד בראשית כל המעשים האלה.
וכפי הנראה לא ראה גרעץ מימיו עם הקם על נפשו נגד עריצים נוגשיו ומעניו.
