464
אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
ובזה הוא שלכד אותם שמעון בן שטח להעמיד פרינציפ "כל שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין״. וזה יכלה שלמינון לעזור על ידו, לפי שהצדוקים עצמם לא הי׳ אפשר להם להתנגד לדבר כזה שהוא מהמושכלות היותר ראשונות ,ומהדברים המוסכמים לכל איש.
וזה הי׳ די ,כי יהיו נשמטים אחד אחד ויניחו מידם את הדבר הזה אשר לפי מעמדם עתה במדינה לא הי׳ להם צורך בו כלל, הממשלה היתה גם בלא זה תחת ידם ,וכל הנהגת הארין תחת ישותם.
ודבר הסנהדרין הורד תחת ידם ולא הי׳ נוגע אז כל מאומה בהנהגת המדינה על פי התורה.
וראוי להעיר גם על זח כי בדברי שמעון כן שטח אין זכר כלל אם יביאו ראי׳ מן התורה בדרכי הפרושים או הצדוקים ,כי כמו שכבר נתבאר לא הי׳ להצדוקים כל דרך לעצמם בתורה עצמה.
כל דברי שמעון בן שטח היו רק זאת שיהיו אלה בני תורה יודעים אותה, ומורגלים בדרכיה.
ואחרי אשר זה הי' חסר להם לגמרי ,וביותר אצל אלה הקרובים למלכות, והיושבים שם כסאות למשפט ,ואחרי אשר הי׳ זה גם דבר הבולט לפני המלך ושלמינון ,עזבו זה ולא התערבו בדבר. וכמימלא ומעצמו קם ויהי תהתיהם סנהדרין של חכמי התורה.
וכמו שמפורש אחר זה "נתביש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה ,והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו. אמר להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה בכל יום ויום (כלומר בכל עת שקרה כך) עד שנסתלקו וכו׳".
וכל זה מפורש ומבאר את עצמו כי גם אז לא נשתנה דבר בההנהגה הכוללת ,וכל הנוגע לההנהנה האפפיציעללית נשאר גם עתה כמו שהי׳ בסוף ימי יוחנן ובימי אריסטובלוס ,בהיות גם עתה יד הצדוקים רוממה ובכל משלה.
וכל מעשי שמעון בן שטח הי׳ רק זאת כי בתחבולות עשה אתם מלחמה, בדברים אשר הי׳ אפשר לפי מעמד השעה ,ובזה עזרה לו שלמינון כי יצליח חפצו בידו.
ועל כן נבין גם זאת כי אף שעלה בידו עתה כי תחת סנהדרין של צדוקים הי׳ עתה סנהדרין של חכמי התורה. בכל זה לא הי׳ יכול אז יחד עם זה לבער מן העולם את "ספר גזרתא״ עצמו. וזה בא לדבר בפני עצמו ,ואף "שבעשרים ותמניא בטבת יתיבא כנישתא על דינא וכו׳ וישבה סנהדרין על דעתה" בכל זה דבר לעצמו "בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזירתא".
לפי שאף שכן הדבר שאילו הי׳ הצדוקים פוסקים בעצמם רק מתוך דברי התורה בודאי שהיו נכשלים בחסרון ידיעה ובתהפוכות על כל צעד וצעד.
אבל הם ידעו זה מראשית דרכם בימי יוחנן, וימצאו להם איש מלומד מהפרושים אשר כתב להם על ספר את ראשי הדינים ״וכשאדם שואל הולך ורואה בספר" אבל לא ידעו מניין הוא זה, והיכן הוא בדברי התורה עצמה, אשר לא ידעו ממנה דבר, כמו שכבר נתבאר כל זה.