עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/108

‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬

‫רלב‬

‫ ‫והדברים באו בסגנון של אגדה אבל יסוד הדבר הוא כי בדרך רשמי‬ (אפפיציעלל) לא נשתנה גם בראשית ימי ינאי דבר‪.‬‬

‫והצדוקים נשארו גם אז כל הסנהדרין אשר ישבה לה בבית ינאי‪ ,‬והוא‬ ‫ואשתו עמהם "וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו" והסדר גם הוא הנהו‬ ‫סדר של הצדוקים בדרכי העמים.

‫רק שנתחדש עתה שגם אחי המלכה שמעון בן שטח מצא גם הוא מקומו‬ ‫ביניהן, "ולא הי׳ אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח"‪.‬‬

‫ואם כי בדרך רשמי לא הי׳ אפשר לדחותם אבל מפני כי באמת רק על‬ ‫אפם ועל חמתם נטפלו הצדוקים בעניני הדת‪ ,‬בהיותם כולם רחוקים מן התורה‬ ‫ועמי הארץ‪.‬‬

‫ואחרי אשר עתה כבר נתחזקו מאד בהיות ידם בכל מימי יוחנן בשלות‬ ‫השקט באין מוחה‪ ,‬וכל הנהגת המדינה תחת ידם לכל פרטיה‪ ,‬ובהיותם בטוחים‬ ‫בינאי אשר מסור להם בבל לבבו‪ ,‬לא שמו לב לדברים באלה‪.‬‬

‫ואין ספק שאילו הי׳ שמעון בן שטח מעמיד את השאלה באופן של‬ ‫התנגדות להצדוקים‪ ,‬ולאמר שיחפוץ שתהי׳ סנהדרין של פרושים‪ ,‬ולבטל סנהדרין‬ ‫של צדוקים‪ ,‬ולהקים תחתיהם סנהדרין מחכמי התורה‪.‬‬

‫בודאי שהצדוקים היו עומדים כננדו ביד רמה ולא הי׳ מועיל כל מאומה‬ גם את אשר אחותו שלמינון עמדה לימינו‪ ,‬בהיות ינאי מסור להצדוקים וכל‬ ‫הנהגת הארין תחת ידם‪.‬‬

‫אבל הוא בחכמתו הגדולה העמיד את השאלה באופן כזה אשר יסוד דבריו‬ ‫היו רק פרינציפ כולל‪ ,‬ויסוד צדדי מדבר יסודי המשפט בכלל‪ ,‬אשר כל אחד ואחד‬ ‫הוכרח להסכים, שכדבריו כן הוא‪.

שהרי אין איש אשר יוכל להכחיש פרינציפ כולל כזה‪ ,‬שהסנהדרין הגדולה‪,‬‬ ‫היושבת עם המלך בבית מלכותו‪ ,‬ומצודתה פרושה על כל המדינה‪ ,‬הכרח גמור‬ ‫הוא שיהיו בקיאים בדת ודין‪.‬‬

ועל כן עשה פרינציפ קבוע אשר הורכחו להסכים עליו גם הם‪.‬‬

"אמר להם שמעון בן שטח כל מי שיודע להביא ראיה מן התורה יהא‬ ‫ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב‬ ‫בסנהדרין‪.‬־‬

‫כי באמת בימי יוחנן כאשר לקחו תחת ידם את הכל‪ ,‬ויהיו גם לסנהדרין‪,‬‬ ‫ובהיותם בורים גמורים ולא למדו ולא שמשו‪ ,‬עשו להם ספר אשר נכתבו בו‬ ‫הפסקים מכל דבר הנהוג ובא ומזה פסקו וגזרו‪.‬‬

‫ובמגילת תענית פרק ד' נאמר‪:‬‬ "בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזירתא דלא למספד‪ ,‬מפני שהי׳ כתוב‬ ‫ומונח להם לצדוקים ספר גזירות אלו שנסקלים ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו‬ ‫שנחנקין‪ ,‬וכשהי׳ אדם שואל הולך ורואה בספר^(לז) ומי שאומר להם מניין אתם‬ ‫יודעין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה וזה חייב הריגה וזה חייב חניקה‪ ,‬אין‬ ‫יודעין להביא ראיה מן התורה‪.‬״‬ ‫ ‫

---

‫

הערה (לז): ועל ידי זה גם נבין דבר גדול מאד‪ ,‬את אשר גם בדברים הנוגעים לדין אין שם ‬‫התנגדות מהצדוקים רק דברים מעטים מאד. ‫