עיקר תוי"ט על מעילה ו

משנה מעילה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמ':

(ב) (על הברטנורא) לאו כללא הוא דאף בשליחות יד ובטביחה דגנב אפי' ע"י שליח מיחייב:

(ג) (על הברטנורא) ההיא הוא דדייק. וק' הא מעילה בשוגג היא ואין שייך לומר דברי הרב כו' ולמה לי קרא. וי"ל דהכא מיירי אפי' בנזכר השליח מעל הבעל הבית כו'. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) מעל. אפי' לרבי עקיבא דריש פרק ז' דנדרים דסבירא ליה דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמ':

(ה) (על המשנה) חתיכה כו'. ל' הר"מ. במה דברים אמורים כשהיו החתיכות מקדשי ב"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דהאוכל בשר העולה לבדה לוקה. ובכל התורה כולה אין שליח כו' אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. הר"מ. והר"א:

(ו) (על המשנה) והם כו'. ולא עקרו דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר בסתם שלדעת בעל הבית אומר כן. אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח. תוס':

(ז) (על המשנה) כולן כו'. ובמס' תרומות פרק ד' משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו' אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. משני בירושלמי דגבי מעילה משנטלו חתיכ' ראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב. אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימ' שליחותו של בעל הבית. בתמיהה. והלא כשהוא פוחת. או או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשויה. והוה ליה מעביר:

(ח) (על המשנה) החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה:

(ט) (על הברטנורא) גמ'. וקמ"ל שזה ג"כ לענין מעילה. הר"מ:

(ב)

(י) (על הברטנורא) מידי דהוה אמעטן של זתים בריש פרק ט' דטהרות מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן. הואיל וניחא לה מוכשרים. גמ'. וכלו' דהוי ממילא כמו חש"ו דהוי נמי כממילא כיון דאינן בני שליחות. עתוי"ט:

(יא) (על המשנה) מעל. לפי שהחש"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנוני. תוס':

(יב) (על הברטנורא) וכן אם נזכר השליח ולא נזכר בעל הבית. בעה"ב מעל. תוס':

(ג)

(יג) (על המשנה) נרות. כלי חרס שמדליקין בו את הנרות. רש"י:

(ד)

(יד) (על המשנה) דינר זהב. כ"ה דינר של כסף והם ו' סלעים בקרוב. הר"מ:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(טו) (על המשנה) הכיס. שאין מעילה מן הספק עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא"ת וליבטל ברובא וי"ל דהוי דשיל"ט שיכול לחללו כ"ט. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש משמע שצריך שיאמר בלשון הזה. וכ"כ הר"מ: