עולם אחד/כד
פרק כד
[עריכה]ראה והבן שאין כוונתי בנקודה זו דקה מן הדקה על 'סיבה ראשונה', שהרי אין בה[1] שום תפיסה - לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר, והיא מופשטת ומובדלת מכל מחשבות, ולא רמיזא בשום נקודה גם במחשבה. אך דע שכוונתי בזה בסוד הרצון ולא בבעל הרצון. והיינו מה שמתחיל האר"י זלה"ה בדרושיו וז"ל וזה לשונו(?):
- [2]מכיון כשעלה ברצונו הפשוט יתברך שמו לברוא את העולם וכו' האציל נקודה אחת הכלולה מי' ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינן ניכרים בו כל אחד ואחד בפני עצמו. וכן הענין בכאן. נקודה זו היתא כלולה מי' בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר וכו'. וכמו שידעת בסוד המאמר "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד" - שמו גימטריא רצון, והנקודה זו היא נעשי' מן השעשוע שהיה מניה וביה כביכול ברצונו לברוא העולמות והיא סוד "טהירו עילאה" - אויר קדמון. ובס"ה ובספר הזהר(?) נקראת "רשימו עלאה". והיא שורש דק אל כ"ב אותיות התורה. והוא שורש דק אל עשר ספירות. והיינו כי מאחר שהורשה לנו לומר שנעשה סוד הנקודה - יש להודות שיש בה שורש אל ג' בחינות הנמצאים בנקוד' שהם "ראש תוך סוף". שהם סוד "היודע והידוע והדעת". ולכל אחד משלשתן כל השלשה. כי הראש כלול מן התוך והסוף. וכן התוך. וכן הסוף. הרי תשעה. והמקום הסובלם -- הרי עשר. או כמו שכתב הרב רבי עזריאל בענין ארך ורחב ועמק. ואין הענין שיהיה למעלה גדרי הגוף - אלא אחר שהגוף נברא מהם והם שורש אלו[3] נמצאו בשרשים ע"ד הכינוי מציאות גדרי הגוף.
וכמו שהאריך הרמ"ק בפרדס שער השני פרק ראשון בעניינים אלו עיין שם היטב. ובספר ויקהל משה פרק ג' ד'. ובריש ספר מעיין חכמה. ובריש ספר שבר יוסף מהר"י סרוק. ומה לי להאריך בדברים שהם ארוכים ושמורים במקומם. ובפרט שגם אנכי הארכתי בדברים אלו בעז"ה (בחבורי 'שואל וגם משיב'. הש"י יזכני להוציאו לאורה, שם קבלתי(?) דברי המקובלים בזה ומה שהוספתי קצת נופך עי"ש).
ואמנם מה שצריך לעניינינו הוא לומר שהנקודה זו היא פשוטה באחדותה והיא מסולקת מכל גדרי הגוף. וממנה נתפשט סוד אות י' מן השם בן ד'. והולך ומתפשט בסוד יו"ד במילוי. והולך ומתפשט בסוד כל הארבעה אותיות, כמו שכתבתי לעיל. והוא סוד כל העשר ספירות האצולים. ומשם בנבראים. ומשם בנוצרים. ומשם בנעשים. עד עולמות הגשמיים הנראים לעין שבהם -- רצוני לומר בגשמיים -- נמצאים בפועל כל ענייני הגשמית - ריבוי ופירוד ושינוי וכדומה. ועיין בספר העקרים מאמר שני פרק י"א ופרק י"ג, איך ימצא שהריבוי נמשך מן האחד הפשוט. עיין שם היטב. ואיני רוצה להאריך כאן.
ומעתה תראה שזהו אשר רמזתי לך למעלה בפרק י"ז שהמחשבה תקבץ כל ארבעה אותיות מן השם ב"ה אל נקודה אחת קטנה דקה מן הדקה ברוחניותה, והוא היחוד האמיתי לחזור הדברים למקורם, וכמו שרמזתי לך בפרקים שעברו. וכמו שתראה עוד מזה בעז"ה.