עבודת הקרבנות/סדר הפייסין (ב)
לה[עריכה]
אחר העלאת[1] הב׳ גיזרי עצים היה הממונה[2] עם הכהנים באים ללשכת הגזית[3] לעשות פייס ב׳[4] ובזה הפייס זכו בה י״ג כהנים כסדר עמידתן:[5]
ביאורים[עריכה]
- ^ אחר העלאת. כבר ביארנו בסימן א׳ בסדר פייס הא׳ שדעת הרמב׳׳ם ששני הפייסין (ר״ל פייס של תרומות הדשן ופייס זה) היה אחר הבלשת העזרה קודם תרומות הדשן בלשכת הגזית אבל אנו כותבין לפי סדר מס׳ תמיד וג״כ מצאנו בסדר יעב״ץ שהפייס הב׳ היה אחר סדר המערכות כולם:
- ^ הממונה. שהיה על הפייסות [כן משמע לשון הרמב״ם פ״ד הל״א מהל׳ תמיומו״ס ועיין בלח״מ שם ות״י פ״ג תמיד:
- ^ לשכת הגזית. (רמב״ם פ״ב הלי״ז מהל׳ ביתהב״ח יומא כ״ה) דלשכת הגזית היה בעזרת ישראל בצד צפון ובנויה היתה באבני גזית מרובעים וחציה היה קודש וחציה היה חול ושני פתחים היו לה אחד פתוח בקודש ואחד פתוח לחול וסנהדרין היו יושבין בחציה שבחול [דבקודש א״א דהא קי״ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד] ודנו כל עניני כהונה שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו ושאין בו מום וכן דנין שם את הלוים שאין בהם דבר הפוסלן לשירות וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש ועל כל דבר שיארע בישראל כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל:
- ^ פייס ב׳. והפייס היתה במזרחה של הלשכה הפתוחה בקודש (יומא כ״ה) דהפייסין צריכה להיות בקודש דכתיב בבית א׳ נהלך ברגש והזקן של ב״ד המורה להן סדר הפייסין יושב במערבה שפתוחה בחול (רש״י שם ועיי׳ בלח״מ פ״ד הל״א מהל׳ תמיומו״ס דתמה על הרמב״ם מדוע השמיט דין זה דפייס צריכה להיות במזרח):
- ^ כסדר עמידתן. ר״ל שלא היו מטילין על כל אחד מהי״ג פייס מיוחד אלא כיון שזכה הראשון בשחיטה זכה הכהן העומד אצלו בימינו בקבלה ובזריקה וכן כולם:
לו[עריכה]
אמר להם הממונה[1] בואו והפיסו וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד[2] של שחר והשני העומד בצדו הוא מקבל את דם[3] התמיד והוא זורקו והג׳ הסמוך לשני מדשן את המזבח[4] הפנימי שהוא מזבח הקטורת והרביעי שבצדו מדשן את המנורה[5] ומטיב את הנרות[6] והחמישי מעלה ראש התמיד[7] ורגל הימיני[8] לכבש המזבח והשישי מעלה שתי הידים.[9] והשביעי מעלה העוקץ[10] והרגל השמאלי[11] והשמיני מעלה החזה והגרה[12] והתשיעי מעלה שתי הדפנות והעשירי מעלה הקרבים והאחד עשר מעלה סלת[13] הנסכים והשנים עשר מעלה החביתין[14] והשלשה עשר מעלה היין[15] של נסכים. כדכתיב (ויקרא) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה זו הולכת אברים לכבש: (ועיין יומא שם כ״ז רמב״ם פ״ד הל״ו מהל׳ תמידין):
ביאורים[עריכה]
- ^ הממונה. דכל פייס אינו ראוי לעשות בלי ציווי מפורש מהממונה שיראה שלא יהיה שם ערמה (ת״י פ״ג מ״א דתמיד). וסדר הפייסין עיין מה שכתבנו וביארנו בפייס הראשון:
- ^ תמיד. ואע״ג דשחיטה כשרה בזר כדילפינן [יומא כ״ז מדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה ומדכתב וסמך ידו ושחט לימוד על השחיטה שכשרה בזר] אפ״ה חביבה היתה על הכהנים מדהיא תחלת עבודה והפיסו עליה דלא ליתי לאינצויי מיהו היה יכול הזוכה לכבדה לזר (רש״י יומא כ״ה) ושחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו השוחט הוא ע״י כהן. לפי שהיא כשרה בזר:
- ^ הוא מקבל את הדם. ובמתני׳ פ״ג מ״א דתמיד חשוב המתני׳ הזורק הוא הזוכה שני להפייס והוא היה המקבל את הדם ג״כ דאי אפשר לכבד קבלת הדם להשוחט שיצא ראשון בפייס דזימנין שחט זר שפסול לקבלת הדם כדנ״ל ומשו״ה (ת״י שם) נקרא פייס השני על שם הזורק דהזריקה הוא עיקר הכפרה:
- ^ מדשן המזבח. אופני פרטי דינים אלו יתבאר כל אחד על מקומו בעה״י והא דקדם זריקה בסדר הפייס לדישון המזבח ובאמת היה דישון מזבח הפנימי קודם לזריקה (כתב המפרש) משום דקודם דישון מזבח הפנימי היו לוקחין הטלה אותן הכהנים הזוכין בו ומכניסין אותו לשחוט ומבקרין אותו לאור האבוקות והלכך כיון שהיו עוסקין במילי דתמיד קודם דישון מזבח והמנורה היו מפיסין נמי קודם בשחיטת התמיד וזריקתו דמתוך שתחילת עבודה היתה בתמיד חביבה היתה והקדימוה בפייס:
- ^ את המנורה. מדשן הוא שהיה מנקה מותר השמן והפתילות מנרות שבמנורה והפסולת היה מניחן בכוז:
- ^ ומטיב את הנרות. להרמב״ם היה ההטבה שהיה מדליקן מיד (ולהרשב״א לא הדליק הנרות שכבו רק בין הערבים):
- ^ ראש התמיד. והפדר היה פרוס על בית השחיטה דכן דרך כבוד של מעלה:
- ^ ורגל הימני. ושתי הבצים עמו הראש בימינו והרגל בשמאלו והיה מוליכן לכבש המזבח וכן כל אחד מהכהנים חלק שזכה בו היה מוליך אל הכבש ונותנה שם על הכבש מחצי כבש ולמטה במערבו של כבש ומלחם וירדו ובאו ללשכות הגזית לקרות את שמע כמו שיתבאר בסוף פ״ד דתמיד:
- ^ שתי הידים. שהוא לצד הפנימי של הבהמה:
- ^ העוקץ פי' המפרש שהוא הזנב (וכן פי׳ הראב״ד) לא האליה והערוך פי' שהוא העצה כדכתיב לעומת העצה יסירנה והת״י בפ״ב דתמיד אות מ״ב כתב שהוא החלק שמאחורי הבהמה ממקום שאצל הכליות עד סוף הזנב ועיי׳ בפ״ג מ״א דתמיד מה שכתב התוס׳ יו״ט שם:
- ^ הרגל השמאלי. שאחורי הבהמה:
- ^ הגרה. הוא הצואר שדרך שם מעלה גרה ובו היה מחובר הריאה והקנה והלב:
- ^ סלת. הוא מנחת התמיד:
- ^ החביתין. הוא הי״ב חלות של כוה״ג שמקריבין חצין בבוקר וחצין בערב:
- ^ היין. הוא הג׳ לוגין יין לנסכי התמיד נמצא שהולכת אברים לכבש זכו בה ששה כהנים וילפינן זאת ביומא כ״ז דכתיב (ויקרא א׳) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתכים וערכו שנים בני שנים הכהנים שנים למדנו לטלה של תמיד שטעון ששה כהנים (ועיין פיר״ח שם) להוליכם לכבש: