עבודת הקרבנות/סדר סידור המערכות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עבודת הקרבנות · סדר סידור המערכות· >>

כח[עריכה]

לאחר שהסירו האפר ונתנוהו לתפוח שבאמצע המזבח ונשאר מקום המערכה‏[1] פנוי התחילו הכהנים‏[2] עם הכהן שזכה בתרומת הדשן להעלות מלשכת העצים‏[3] עצים למזבח לסדר המערכות והעצים היו חתוכין מענפי תאנה‏[4] או מעצי אגוז או מעץ שמן והיו בדוקין ממום‏[5] הפוסל בעצי המזבח כגון נמצא בהן תולעת או עצים‏[6] שסתר מבנינו (רמב״ם פ״ו הל״ ב׳ מהל׳ איסוהמ״ז. מנחות כ״ב פ״ה):

ביאור[עריכה]

  1. ^ מקום המערכה. הוא רוח מזרחית של המזבח לפני התפוח דרך ביאתו להמזבח
  2. ^ הכהנים. אע״ג דהמסדר המערכה היה זה שזכה בפייס בתרומת הדשן כדאיתא ביומא (כ״ב) מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גיזרי עצים מ״מ אחיו הכהנים היו מסייעין אותו להעלות העצים על המזבח [וכן כתב בסדר יעב״ץ] [וביומא כ״ז ממעטינן הולכת עצים דלא בעי כהונה]:
  3. ^ מלשכת העצים. שהמה משל צבור דכתיב (ויקרא א׳) בעולת בקר על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף אש ועצים משל צבור [זה דרשת ר' אליעזר בר״ש] [אבל הרמב״ם לא הביא זאת להלכה ועיי׳ בתו״כ ויקרא א׳ מנחות כ״ב] ולשכת העצים היה בנוי במזרחית צפונית בעזרת נשים ושם היו יושבין כהנים בעלי מומין והיו בודקין העצים וכל עץ שנמצא בה תולעת אם הי׳ לח היו פוסלין אותו דבעץ הלח אי אפשר לגרר מקום התולעת (רש״י מנחות ס״ה ע״ב) ואם היו נמצא התולעת בעץ היבש היו מנקרין התולעים והעצים כשרים (רמב״ם שם):
  4. ^ מענפי תאנה. ואעפ״י דכל מיני עצים כשרים למזבח חוץ משל גפן ושל זית משום דגפן וזית טוענים פירות חשובים אף כשהם זקנים ואסור לקצצן משום ישוב א״י או משום דיש בהם קשרים ואינם דולקים יפה ואיכא דאמרי משום דנעשו דשן מיד אבל חוץ מאלו כל מיני עצים כשרים למזבח מ״מ היו רגילין להשתמש בענפי תאנה ובעצי אגוז ובעץ שמן שדולקים כמו נר וכל אלו מתלהבין יפה ועצי תאנה אף דאילן חשוב הוא מייתא בגמרא דתמיד דהיו עושים ענפי תאנה באופן דמתגדל בעוביה ואין עושין פירות אבל עצי ברושים וארזים מעלין עשן הרבה ולא היו משתמש מהן (ת׳׳י):
  5. ^ ממום. ר״ל מתולעים דתולעת פוסל בעצים מלהקריבן על המזבח כמו קרבן בעל מום:
  6. ^ או עצים. שסתר מבנינו ג״כ פסולין לגבי מזבח דילפינן (זבחים כ״ב) דכתיב אשר תאכל האש על המזבח מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף העצים שלא נשתמש בהן הדיוט וכן כתב הרמב״ם ( בפ״ו הל״ו מהל׳ איסוהמ״ז) [התוס׳ יו״ט כתב על הא דעצים מתולעים פסולין לגבי מזבח לא ראיתי לו סמך מן הכתוב ולענ״ד אפשר הוא דהסמך מדכתב גבי קרבן תמימים בפ׳ פנחס דילפינן מזה במנחות דסלת שהתליעו פסולין דלא תמימים מיקרי והוא הדין דגבי עצים בעינן תמימים בלא מום וכן משמע מלשון הרמב״ם דכתב שם וכן עצי המערכה כו׳ וכן משמע ממה דאיתא במנחות פ״ה ע׳׳ב בעי רבא הקדישו [היינו עצים מתולעים מהו שילקה עליהם משום בעל מום כמו שהקדיש קרבן בעל מום דהכי אמרינן (בתמורה ו׳) דהמקדיש בעל מום עובר בחמש לאוין דכתיב (ויקרא ב') כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם כו׳ וכן משמע במנחות כ׳ ע״ב דלרבי איקרי עצים קרבן גמור ושייך בהן לא תקריבו ועיי׳ תוס׳ מנחות פ״ה ע״ב ד״ה בעי רבא] עצים שסתר מבנינו הביא הרמב״ם פ״ו הל״ב מהל׳ איסומ״ז דפסול דכתיב (ויקרא א׳). בעולת צאן על העצים אשר על האש אשר על המזבח ר׳ אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף העצים שלא נשתמש בה הדיוט ועיי׳ בהתורה והמצוה ויקרא א׳ פסוק ח׳ דמיישב דלא פליגי במנחות כ״א בעצם הדרש אלא כל אחד דרש מפסוק אחר ולא פליגי ועוד יש שני דרשות על פסוק זה מה דכתיב ויקרא א׳ פסוק י״ז בעולת העוף על העצים אשר על האש דרשינן בפ״ב מ״ד דתמיד שיברר עצים בחורים הנתינים להיות אש ר״ל שנוחין לשרוף ואין מעלה עשן ומהא דכתיב ויקרא ג׳ פסוק ה׳ אשר על העצים אשר על האש דרשינן בזבחים ס״ב ע״ב שיהיו העצים על האש ולא יצאו הגזירין חוץ ממקום המערכה:

כט[עריכה]

אחר שהעלו הכהנים העצים להמזבח סידר הכהן שזכה בתרומת הדשן המערכה גדולה‏[1] במזרח המזבח‏[2] שהוא לפני התפוח שבאמצע המזבח [והוא דרך ביאתו אל המזבח כמו שכתב בתורה (ויקרא ו׳) היא העולה‏[3] על מוקדה על המזבח כל הלילה ואמרו חז״ל זו מערכה גדולה (יומא מ״ד)] וכן היה מעשה הסידור היה נוטל גיזרה אחד והיה מניח במקום הפנוי לזה בצד מזרח העזרה שהוא צד ימינו וגיזרה אחד למערב וחוזרין ומניחין גיזרה אחד לצפון וגיזרה אחד לדרום ועל ריבוע זה חוזרין ומסדרין ריבוע אחר באופן זה וכן עושין כמה ריבועים‏[4] ריבוע על גבי ריבוע והיה מקרב המערכה להתפוח כל מה דאפשר ‏[5] עד שיהיה ראשי הגיזרין הפנימין נוגעין בהתפוח וריוח‏[6] היו עושה בין הגיזרין‏[7] (רמב״ם פ״ב הל׳ ז י״ב מהל׳ תמיומו״ס. תמיד פ״ב מ״ד):

ביאור[עריכה]

  1. ^ המערכה גדולה. גדולה נקראת לפי שכפרתה מרובה שעליה היו מקטירין כל הקרבנות (יומא ל״ג) ועוד משום דהיה עליה מדורה גדולה ורחבה להקריב עליה אברי התמיד ושאר הקרבנות ומערכות השניות היתה קטנה ממנה:
  2. ^ במזרח המזבח. שיתחיל לסדר המערכה מצד המזרח וזה הכונת המשנה (דף פ״ב דתמיד) וחזיתה מזרחה לשיטת הרמב״ם וכ״מ שם. והמפרש ושאר מפרשי המשנה מפרשים וחזיתה מזרחה דאיתא במשנה שם שהיה עושה כמין חלון ופתח בצד המזרח צדי שיהא הרוח מנשב דרך שם להלהיב המדורה דלצד מערב של המערכה היה התפוח ולא היה שם רוח (כן פירש הרא״ש והראב״ד ות״י):
  3. ^ היא העולה. כן מסיק הגמ׳ (יומא מ״ה) וכן פסק הרמב״ם כר׳ יוסי דדרש דרשה זו והא דמביא הרמב״ם בהלכה ב׳ שם פסוק אחר עיי׳ בלח״מ מה שתירץ שם:
  4. ^ כמה ריבועים. כמו שעושין במדינתינו כשמניחין גיזרי עצים ליבש בחמה (ת״י) וכן היה סדר המערכה זו הנקראת מערכה גדולה לבד זה מוסיפין עליה עוד שני גיזרי עצים מן המצוה כדלקמן (רמב״ם פ״ב הל״ב שם מהל׳ תמיומו״ס):
  5. ^ דאפשר. כדי לתת ריוח להאמה לצד מזרח שהיה מיוחד להילוך רגלי הכהנים שלא ישרפו בגדיהם [הראב״ד משיג בענין התפוח על פירוש הרמב״ם ושאר מפרשים ועיין בלח״מ מה שמיישב הרמב״ם מהשגת הראב״ד]
  6. ^ וריוח. שהיה עושה באופן שיהיה ריוח בין הגיזרין ומסיק המשנה שם שהריוח הוא כדי שיצית האליתא משם וענין הצתת אליתא מה הוא פירש רש״י והר״ח והראב״ד הוא הצתת עצים דקים שהיו מניח באותן הרוחים וע״י עצים הקטנים היו עצים הגדולים נדלקין והצת אליתא נפקא לן מדכתיב ויקרא א׳ ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח ר״ל שלא יבער העץ למטה ויעלה אל המזבח אלא על המזבח גופא יצית האש [עיי׳ ברמב״ם שם הל״ט ועיי׳ בלח״מ שם] והרמב״ם בפי׳ המשנה פירש הצתת אליתא היא הגחלת שמסיקין בה מערכה שניה של קטורת [עיי׳ בלח״מ הל״ז שם]:
  7. ^ בין הגיזרין. מסיק בגמרא שהיו הריוח במקומות הרבה שהיו נותנין שם עצים דקים כדי שישרפו עצי המערכה מכל צד:

ל[עריכה]

אחר שסידר מערכה גדולה‏[1] חוזר‏[2] ובורר‏[3] עצי תאנה‏[4] יפים ומסדר על המזבח החיצון מערכה שניה של קטורת כדכתיב (ויקרא ו׳) ואש המזבח תוקד בו אמרו חז״ל זו מערכה שניה של קטורת‏[5] (יומא ל״ג) ומקום המערכה זו הוא כנגד קרן מערבית דרומית משוכה‏[6] מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות כדכתיב בקטורת יוה״כ (ויקרא ט״ז) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה׳‏[7] ונותן עצים באומד באופן שיעשה מהן ה׳ סאין‏[8] גחלים כדי ליקח ממערכה זו גחלים להכניס לפנים למזבח הזהב להקריב עליה קטורת פעמים בכל יום ערב ובוקר ובשבת מסדרין מערכה בכל כך עצים שיעשה מהן שמונה סאין גחלים מפני שעליה מקטירין בכל שבת שני בזיכי לבונה שעל לחם הפנים דכתיב בשירי הדם דחטאות הפנימיות (ויקרא ד׳) ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח האוהל מועד ילפי ר״י מזה דכל הנוטל בפנים לינתן בחוץ כגון ב׳ בזיכי לבונה שיתנם במקום המזבח החיצון נגד הפתח: (רמב״ם פ״ב הל״ח מהל׳ תמיומו״ס):

ביאור[עריכה]

  1. ^ אחר סידור מערכה גדולה קודם שסדרו מערכה ג׳ של קיום האש:
  2. ^ חוזר ובורר. משמע מלשון הרמב״ם דכתב ואחר שמסדר המערכה גדולה חוזר ובורר משמע שזה שמסדר המערכה גדולה מסדר מערכה שניה של קטורת והת״י (בפ״ב מ״ד אות כ״ד) כתב דכהנים אחרים היו מסדרין מערכה שניה ומלשון הברייתא (ביומא כ״ב) אין מוכרח דאמרו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גיזרי עצים דאפשר דגם מערכה שניה בכלל ובסדר יעב״ץ כתב דסידור כל המערכות והעלאת שני גיזרי עצים והצתת אליתא והצתת שתי המערכות היה הכל ע״י התורם:
  3. ^ ובורר. מדיר העצים שהוא מזרחית צפונית בעזרת נשים (פ״ג מ״ה מדות) (רש״י והראב״ד זבחים נ״ח) והת״י פירש שבררו מהעצים שהעלו מקודם למזבח עבור סידור המערכות משם בררו עצים למערכה שניה של קטורת (ובדבריו אות כ״ד ואות ל׳ סותרים):
  4. ^ תאנה. והא דהיו רגילין בשל תאנה מביא רש״י (זבחים נ״ח) משום שבו היה תקנה לאדם הראשון כדכתיב ויתפרו עלי תאנה והתם היה הקלקול ע״י שקבלו לשהר״ע מן הנחש והקטורת מכפר על לשון הרע (יומא מ״ד) טעם ב׳ מה שבררו עצי תאנה יפים בלא קטרי משום שמתלהבין מהר ואינן מעשנין כלל והקפיד בזה בקטורת טפי ממערכה ראשונה לפי שהיו צריכים עכשיו לגחלים דבתוך שעה מועט יכניסם להיכל ליתן אותם על המזבח הפנימי׳ שלשה קבים גחלים להקטיר עליהם הקטורת לכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שיעשו גחלים טובים ולא אפר (מפרש ות"י):
  5. ^ זו מערכה שניה של קטורת. ר״ל מזה הפסוק ילפינן ביומא ל״ג מ״ה לסידור מערכה של קטורת ושתהיה המערכה דוקא על המזבח החיצון. [עיין ביומא מ״ה ע״ב בגרסת הגר״א ועיין ר״ח ביומא שם]:
  6. ^ משוכה. ר״ל שהיה המדורה של קטורת משוכה לצפון מקצה קרן מערבית דרומית של מזבח ד׳ אמות (ת״י) (כדי שיהיה אותו מקום מכון נגד פתח ההיכל דכתיב בקטורת של יוה״כ (ויקרא ט״ז) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה׳ ואיתא ביומא מ״ה דאצטריך למכתב מעל המזבח לרבות כל הגחלים שבמזבח ואפילו אם לקח מאותן הגחלים שבצדדין שאינן מכונים כנגד הפתח שהוא לפני ה' שכשר בדיעבד לקטורת (ר״ח ותוס׳ יומא מ״ו) ואיצטריך למכתב מלפני ה׳ למעט מזבח הפנימי שהוא כולה לפני ה׳ שאין מסדרין עליה מערכה שניה של קטורת ושיטה זו היא שלא כדעת הרמב״ם אלא שיטת הר״ח ביומא מ״ה שם אבל דעת הרמב״ם אינו מוכרח שיהיה דוקא לפני ה') ודע דרוחב העזרה מצפון לדרום מדתה קל״ה אמה וחצי אמה ופתח ההיכל היה מכון נגד אמצע העזרה רחבה עשר אמות ולענינינו נחשב מחצי רוחב הפתח לצד צפון שהוא ששים וחמשה ורביעי אמה נקרא צד צפון העזרה ומחצי פתח ההיכל לצד דרום נקרא צד דרום העזרה ולהסביר המשנה דתמיד דאמרו שמערכה השניה היתה משוכה מן הקרן דרומית מערבית כלפי צפון ד׳ אמות אי אפשר הציור אלא אחד משני פנים והוא בזבחים נ״ח איכא פלוגתא ר׳ יוסי ור׳ יהודא ר׳ יוסי סבר דכולי המזבח בצד צפון הוי קיימא ר״ל המזבח שהיתה מדתו ל״ב אמות על ל״ב אמה קרן מערבית דרומית שלו היתה מתחיל מצד צפון העזרה היינו מחצי פתח ההיכל שהוא לצד צפון וכיון דמערכה שניה הוצרך להיות נגד פתח ההיכל לזאת היתה משוכה מן הקרן ד׳ אמות היינו אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים וקאמרו שהוא משוכה מן הקרן ד׳ אמות ללמדך שיסדר המערכה חוץ מאלו הד׳ אמות באמה החמישית שהוא נגד הפתח. זה שיטת ר׳ יוסי בזבחים (נ״ח) ור׳ יהודה סבר מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה (ולשיטה זו מסכים הר״ח ביומא מ״ה ע״ב) נמצא לדידיה שהעשר אמות האמצעות של המזבח היה מכון נגד עשר אמות של פתח ההיכל שהיה ג״כ באמצע העזרה נמצא עודף המזבח על פתח ההיכל י״א אמה לצד צפון וכנגדן לצד דרום וקסבר קדושת ההיכל ואולם חדא היא ומקום המזבח אשר הוא נגד פתח האולם נקרא ג״כ לפני ה׳ ופתח האולם היה רוחב ב׳ אמה עודף מכל צד על פתח ההיכל ה׳ אמות נמצא עודף המזבח על רוחב פתח האולם לצד צפון ולצד דרום ו' אמות והא דאמרינן במתני׳ משוכה מהקרן כלפי צפון ד׳ אמות הוא בר מאמה יסוד ואמה סובב אלא מלמעלה מראש המזבח קא חשיב נמצא דכשהיה המערכה מרוחק ד׳ אמות מראש המערבית היה מכון המערכה של קטורת נגד פתח האולם שהוא לפני ה׳. [אבל להרמב״ם דקא חשיב (בהלכות ביהב״ח פ״ה הל׳ ט״ז) דמכותל צפון העזרה עד המזבח היה ששים אמה ומחצה נמצא דהמזבח בדרום היה קאי. קשה לדבריו איך יכלכל המשנה ה' פ״ב דתמיד דאמרו דהמערכה של קטורת היתה משוכה מן הקרן כלפי צפון ד׳ אמות שהוא לפני ה׳ והרמב״ם בעצמו הביא המשנה להלכה (בהל׳ תמיומו״ס פ״ב הל״ח) דהמערכה של קטורת היתה משוכה מן הקרן ד׳ אמות וכן מצאתי בלח״מ שם שהקשה להרמב״ם דברי׳ אלו ועוד קושיא אחרת ותירץ שם דהרמב״ם לא סבירא ליה להלכה שיהא המערכה נגד הפתח אף שרש״י בזבחים נ״ח כתב שהוא לכו״ע הרמב״ם לא סבירא ליה הכי אלא סבירא ליה מדאמר הגמ׳ ר״י אומר זה סימן בידיך כו׳ משמע דרבנן פליגי עליה וקיי״ל כרבנן דלא איכפת לן שיהא כנגד הפתח ומה דאמרו במשנה משוך מן הקרן דרומית מערבית ד׳ אמות קושטא דמילתא אמרו דאי אפשר בלא כן דחד אמה סובב וחד אמה יסוד וחד מקום קרנות וחד מקום הילוך רגלי הכהנים וכיון דעברו הד׳ אמות יעשה המערכה דלא איכפת לן שיהא כנגד הפתח]:
  7. ^ מלפני ה׳. ואמרינן (ביומא מ״ה) איזהו מזבח שמקצתן לפני ה׳ ואין כולן לפני ה׳ הוי אומר זהו מזבח החיצון [ר״ל איזהו מזבח החיצון שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה׳ שהוזקק הכתוב לומר מלפני ה׳ הוי אומר זהו מזבח החיצון דאלו מזבח הפנימי הוא כולי לפני ה׳ שנא׳ ויצא אל המזבח אשר לפני ה׳ זהו מזבח הזהב (רש׳י ור״ח יומא מ״ה) ואמר הכתוב שיקח מהמקום שהוא לפני ה׳ שהוא נגד ההיכל וילפינן כל קטורת מקטורת דיוה״כ (יומא ע״ה זבחים נ״ח) שצריך ליקח הגחלים מלפני פתח אהל מועד]:
  8. ^ ה׳ סאין. ר״ל משער לסדר כל כך עצים בכדי שיתהוו מהן ה׳ סאין גחלים דהיה חותה מהן בכלי של ד׳ קבין בבוקר וכן בערב עבור הקטורת:

לא[עריכה]

אחר סידור‏[1] שתי המערכות מסדרין מערכה שלישית לקיום האש‏[2] דכתיב (ויקרא ו') והאש על המזבח תוקד בו אמרו חז״ל זו מערכה של קיום האש: (יומא ל״ג עיין רש״י שם רמב״ם פ״ח הל״ט מהל׳ תמיומו״ס):

ביאור[עריכה]

  1. ^ אחר הסידור . הת״י בפ״ב אות כ״ד הביא דלסדר המערכה שלישית לא היה עת קבוע אלא מתי שירצו היו מסדרין וכן שם בל״ח הל״ד ובזה מיושב דברי הרמב׳׳ם דלא הביאו בפ״י מהל׳ תמיומו״ס בענין סדר עבודת התמיד מערכה של קיום האש והוא בעצמו בפ״ב הל״ט מביא הסידור של מערכה שלישית אלא משום דהמערכה של קיום האש אין לה שעה קבוע ואין לה סדר שבכל שעה מהיום יוכל לעשיתה מ״מ משמע קצת פ״ב שם גם מפי׳ הראב״ד על תמיד ותוס׳ יומא מ״ה ד״ה ר' יוסי אומר דהסידור של מערכה ג׳ היה ג״כ אחר שתי המערכות אך מסוגיא דיומא ל״ג משמע קצת דמערכה שלישית היה אחר סידור שני גיזרי עצים. דילפינן התם דהמערכה שניה של קטורת היתה קודם לסידור שגי גיזרי עצים מדכתיב ובער עליה הכהן עצים דרשינן עליה ולא על חבירתה ר״ל עליה על המערכה גדולה יסדר הגיזרי עצים ולא על חבירתה היינו על המערכה שניה של קטורת מכלל דאיכא מערכה אחרת בשעת סידור שני גיזרי עצים ואי אמרינן דהמערכה השלישית היה ג״כ מסודר מקודם א״כ מנ״ל דעליה בא למעט השניה של קטורת דילמא עליה ממעטת השלישית אלא ע״כ דהמערכה השלישית לא היה עדיין מסודר בשעת סידור שני גיזרי עצים על המערכה גדולה והמערכה השלישית יוכל לסדר בכל מקום מן המזבח:
  2. ^ לקיים האש. ענין הביעור של קיום האש פרש״י (ביומא מ״ה ע״א) שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר מוסיפין עליה מזה המערכה:

לב[עריכה]

אחר סידור המערכות לקחו הכהנים בהמזלגות האברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב וסדרום‏[1] אחר הרמת הדשן בצדדי המזבח מחזירין אותן עתה‏[2] לצידי מערכה גדולה ונשרפין שם דכתיב אשר תאכל האש‏[3] את העולה על המזבח (ויקרא ו'): (רמב״ם פ״ב הל״ה מהל׳ תמיומו״ס יומא מ״ה ע״ב):

ביאור[עריכה]

  1. ^ וסדרום. מתחלה אחר הרמת הדשן של המזבח בצדדי המזבח כדי לעשות מקום פנוי לסידור המערכות:
  2. ^ עתה. אחר סידור המערכה על העצים של המערכה:
  3. ^ תאכל האש, ר״ל דבר שהתחיל האש לאכל מבערב, המזבח. ר׳ל שם אותו עכשיו על המזבח מערבי שלו (מפרש). שיטת המפרש דהיו מחזירין עיכולי האברים שלא נתאכלו מבערב אחר שנתנו אברי התמיד של בוקר על המזבח ושיטת רש״י והראב״ד ות״י דהיו מסדרין אחר סידור המערכות:

לג[עריכה]

אחר שחזר עיכולי האברים על המזבח לקח הכהן אש ממדורת בית המוקד‏[1] ליתנם תחת המערכות דכתיב (ויקרא א׳) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו חז״ל אעפ״י שאש ירדה מהשמים‏[2] מצוה להביא מן ההדיוט.‏[3] והצית בהאש‏[4] את האליתא אשר בהמערכות על המזבח גופא‏[5] דמדכתיב על המזבח דרשינן להצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח:‏[6] (יומא מ״ה כ״א רמב״ם פ״ב הל״ט מהל׳ תמיומו״ס):

ביאור[עריכה]

  1. ^ ממדורת בית המוקד. כן פירש הר"ח ביומא (טו ע״ב) והביאו (הראב״ד) והמפרש בראש פ״א דתמיד והריטב״א (ביומא כ״א ע״ב):
  2. ^ מהשמים. דאש שירדה מהשמים בימי משה רבינו ע״ה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית עולמים ואש שירדה בימי שלמה לא ירדה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה (ספרא א׳ פסוק ז׳):
  3. ^ מן ההדיוט. פי' מבית המוקד (ריטב"א יומא כ"א):
  4. ^ והצית בהאש. וע״י מי היה ההדלקה הביא המל״מ בפ״ב הל״ב מהל׳ תמיומו״ס דברי הכ״מ מפ״ד הל״ה שהביא בשם הריטב״א וז״ל הריטב״א פירש״י בראש יומא אחר שסידר המערכה והדלקה נותן לרוחב המערכה עצים ארוכים ארכן לרוחב המערכה משמע מלשונו דהכהן שסדר המערכה הדליק המערכה אך זה הלשון ברש״י גופא לא ידעתי מקומו והגאון ר׳ ברוך בנדט בעהמ״ס פירוש וביאור על מסכת תמיד הביא בשם י״א דהצתת אליתא היה ג״כ של כהן התורם:
  5. ^ המזבח גופא. עיין תוס' יומא מ״ה ע״א ד״ה וכי תעלה:
  6. ^ בראשו של מזבח. ר״ל שלא יצית אש על הריצפה ויעלה למזבח כשהן דולקין אלא מדליקין אותן בראשו של מזבח (ובענין הצתת המערכות באש של הדיוט הביא הרמב״ם בפ״ב הל״ט מהל׳ תמיומו״ס אך הרמב״ם מביא דין הצתת האש כי אם למערכה שלישית מדכתיב בלשון ומצית בה האש אולם למערכה גדולה היו לוקחין ממערכה שלישית שהוא נעשה לקיום האש אשר יומם ולילה לא תכבה דאלו הצתת המערכה שניה כתב הרמב״ם בפי׳ המשניות דהיו נוטלין ממערכה גדולה אך אולי הא דכתב במערכה שלישית ומצית בה האש כונתו למערכה גדולה ג״כ ורש״י ביומא מ״ה פירש טעם אחר לקיום האש שאם אין האש של המערכה גדולה מתגבר מוסיפין עליה אש מן מערכה שלישית ועיי׳ בס׳ הר המוריה להגאון הר׳ מאיר יונה בס׳ תמיומו״ס אות כ״ג:

לד[עריכה]

אחר שהציתו‏[1] המערכה גדולה באש לקח הכהן שזכה‏[2] בתרומת הדשן שני עצים משופין‏[3] ונותנן‏[4] בסידור יפה‏[5] ממעל עצי המערכה‏[6] אחד מצד זה‏[7] ואחד מצד זה לרוחב המערכה להרבות האש‏[8] של המערכה גדולה כדכתיב (ויקרא ו) ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר: (רמב״ם פ״ז הל״ג מהל׳ איסורי המז' זבחים ס״ב):

ביאור[עריכה]

  1. ^ אחר שהציתו. המל״מ בפ״ב הל״ב מהל׳ תמידין הביא הירושלמי דמצוה להקדים אש לעצים ואפילו בדיעבד מעכב כדכתיב (ויקרא א׳) וערכו עצים על האש קדם עצים לאש דיהיה העצים על גבי האש ולא האש על גבי העצים וכן הוא בספרא (ויקרא א' סוף פרק ה׳) והרמב״ם השמיט דין זה ואפשר דהטעם משום דשם בספרא במחלוקת שנויה ואע״ג דבמשנה ה׳ פ״ב דתמיד משמע דהסידור עצי המערכה היה קודם להצתתם אפשר דקאי הספרא על הב׳ גיזרי עצים דעריכתן על המערכה יהיה אחר נתינת האש:
  2. ^ הכהן שזכה. כדאמרינן (ביומא כ״ב) דמי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גיזרי עצים:
  3. ^ עצים משופין. שני בקעיות עצים ארוכים כמדת רוב המערכה. (רש״י ביומא כ״ב) והיינו כל אחד מהן היה אורך אמה ורוב אמה ועוביו כמחק גודש של סאה דאיתא (בזבחים ס״ב:) דגיזרין שעשה משה אורכן אמה ורוחבן אמה ועוביו כמחק גודש סאה ואע״ג שמקום המערכה של מזבח הנחשת שעשה משה היה אמה על אמה ומקום המערכה של מזבח שהיה במקדש היה כ״ד אמה על כ״ד אמה מ״מ כתב הרמב״ם פ״ז מהל׳ איסוהמ״ז הל״ג דכמותן עושין לדורות:
  4. ^ ונותנן. הגיזרין על שפתים המחודד ולא על שטח רחבן שלא יכבה האש ע״י רוחבן:
  5. ^ בסידור יפה. דאיתא (בזבחים ס״ב ע״ב) (ובספרא פ״א פ״ו משנה ד׳) דיסדר את הגיזרי עצים באופן נאה דלא יצאו ראשי הגיזרין חוץ למערכה דכתיב (ויקרא ג׳ פסוק ה׳) אשר על העצים אשר על האש. דרשינן על האש ולא חוץ לאש ועיי׳ בהתורה והמצוה ויקרא א׳ פ׳ ח׳ מה שהשמיט הרמב״ם דין זה:
  6. ^ ממעל לעצי המערכה. דהא קרא במערכה משתעי רישא דקרא דכתיב והאש על המזבח תוקד בו וגו׳ וכל מוקדה שבענין לשון מערכת מדורה היא ואמר הכתוב ובער עליה הכהן עצים הכונה על המדורה רש״י יומא כ״ב:
  7. ^ אחד מצד זה. עיין בהתורה והמצוה ויקרא א' פסוק ז':
  8. ^ להרבות האש. רמב״ם פ״ו הל' א מהל׳ תמיומו״ס. [ובתוס׳ יומא כ״ז ע״ב ד״ה איכא דאמרי משמע דהמערכה גדולה היה זמנה דוקא בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה דמנה נפקא לן סדר המערכה גדולה וסידור שצי גיזרי עצים לא היה אלא דוקא ביום כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר דמנה נפקא לן לסדר שני גיזרי עצים וכן משמע דעת תוס׳ ישינים (יומא כ״ב) ובתוס׳ ל״ג ע״א ד״ה אביי משמע דדוקא תרומת הדשן בלילה אבל אידך עבודות אי בעי עבדא ביממא]: