ספר חסידים ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר חסידים · ז · >>

ז. שורש החסידות כיצד, כשאדם מושך את לבו במדת חסידות וקשה עליו מפני שהכל מלעיגים עליו ומביישים אותו ואומרים דברים לצערו ומזכירים לפניו מעשיו הרעים הקדומים (נ"א הסדומים), לא יעזוב אדם חסידותו מפני הליצנים. ויכנס במדות הטובות מעט מעט יום אחר יום וקובץ על יד ירבה. ועל זה נאמר אם חכמת חכמת לך. ועל הלצנים נאמר מחטיאי אדם בדבר. שמדברים רע על עושי מצות, וחטא גדול לומר לבעלי תשובה זכור מעשיך הראשונים אחר שזה דש במעשה לכנוס במדות החסידות. ואינו חושש בשחוק הלצנים שיעשו ממנו, והעושים כן לזכור מעשיו כאילו נועל דלת בפני השבים, ויהא מעלה על לבו שיהא לו זכות גדול וצדקה תחשב לו אשר מתבייש, ויראת יי' הטהורה נכנסת לו בלבו ומטהרת לבו וגופו מכל דבר רע שיסייעוהו מן השמים להחזיקו ביראת יי'. וכן אמר הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים, מזמנין לו לעשות תשובה שלימה, כי פתחי תשובה לא נסתמו. ומצוה גוררת מצוה. ועתה כאשר יכנס האיש תוך פתחי התשובה, יתפלל יום ולילה לפני בוראו שיצילנו ממדת הדין ושלא תבא תקלה על ידו, וכאשר יהיה האיש דש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממדתו, כי ישרה היא בעיניו. מכאן ואילך ידריכנו בעל הישר בדרך ישרה, וכן אמר דוד טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך. ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. וכשם שנכנס בקושי בחסידותו כן יותר ויותר קשה עליו לעזוב מדתו הטובה מפני הבושה פן יאמרו הבריות אכן נודע דבר כי האדם יראה לעינים ולגנוב דעת הבריות אפילו דעתו של גוי. ולפי שהחסידות קשה עליו לקבלו בתחילתו טוב להתחילו מבחרותו. שנאמר "זכור בוראך בימי בחורותיך". "גם כי יזקין לא יסור ממנה". כי תשובת הזקן כאשר זקן ובטלה החמדה, דומה לאדם שמדבר לשון הרע וכלתה לשונו ולא דבר יותר. אבל בשוב אדם בעודו בכוחו וגבורתו ויצרו מתגבר עליו והרי הוא כובשו, הרי זו התשובה המשובחת וגבורה עושה על אשר כופה את יצרו העז והקשה, ועל זה נאמר "ומושל ברוחו מלוכד עיר". ועל כל דבר שקשה לו לאדם ועושהו שכרו הרבה מאד.