ספר המצוות עשה נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · עשה · נד · >>


מצות עשה נד - לשמוח ברגלים (קורבן שמחה)

שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה (ס"פ ראה) "ושמחת בחגך". והיא המצוה השלישית מן השלש מצות הנוהגות ברגל.

והענין הראשון הרמוז אליו בציווי הזה הוא שיקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלה השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם נקראים בתלמוד (חגיגה ז ב) שלמי שמחה. ומהקרבת שלמים אלו אמרו (חגיגה ו ב, קידושין לד) נשים חייבות בשמחה. וכבר בא הכתוב (כי תבוא כז) "וזבחת זבחי שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך". וכבר התבארו משפטי מצווה זו גם כן בחגיגה.

וכולל באומרו ושמחת בחגך מה שאמרו גם כן שמח בכל מיני שמחה, ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ונשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד, והיא שמחת בית השואבה, זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה. ולשון גמרא פסחים "חייב אדם לשמח בניו בני ביתו ברגל במה משמחן ביין", ושם אמרו "תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם וזבחת עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש". וכבר אמרו גם כן "אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן".

ולשון התורה הוא שנכלול בשמחה זו החלשים והעניים והגרים, אמר יתעלה והלוי והגר והיתום והאלמנה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/ase53