ספר המצוות לאו ש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · ש · >>


מצות לאו ש - לא להוסיף להכות החוטא יותר ממה שהתחייב בבית-דין

שהזהיר הדיין מהכות החוטא הכאות גדולות ממיתות. וביאור זה שכל המחוייב מלקות – הנה תכלית מה שילקה ארבעים חסר אחת, כמו שבא בקבלה שלא יכה אדם עד שישער ההכאה באדם המוכה לפי כוחו ושיניו ומזגו וצורת גופו. אם יכול לסבול הכאת העונש כולו – יוכה; ואם לאו – יוכה כפי שיעור סבלו, לא פחות משלוש הכאות.

אמרו "כדי רשעתו במספר" ובאה האזהרה מהוסיף בהכאתו ואפילו הכאה אחת נוספת על השערת הדיין שיוכל לסבול, והוא אמרו "כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו לא יוסיף" (דברים כה, ב-ג). ולשון ספרי: אם הוסיף עובר בלא תעשה. אין לי אלא שמוסיף על הארבעים, מנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין? תלמוד לומר "לא יוסיף פן יוסיף" (שם, ג).

ומזאת אזהרה, היא אזהרה מהכות כל איש מישראל. אם החוטא אנו מוזהרין שלא להכותו, שאר כל אדם לא כל שכן. וכבר הזהירנו מלרמוז להכות, אפילו לא יכה. אמרו (סנהדרין נח:) כל המגביה ידו על חברו נקרא רשע, שנאמר "ויאמר לרשע למה תכה רעך(שמות ב, יג).

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo300