ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · רסו· >>


מצוה רסו - שלא ישא כהן אישה זונה

שלא ישא כהן, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, אישה זונה לאישה, שנאמר "אשה זונה וחללה לא יקחו(ויקרא כא, ז). ולשון קיחה משמע דרך אישות, על כן אינו לוקה עליה אלא כשנשאה ובעלה, שכן בא הפירוש שאין החיוב עד שיבעלנה, כמו שנכתוב בעזרת האל.

משרשי המצוה. לפי שכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם יתברך תמיד ולכן ראוי ומחויב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל ענייניהם, אף כי בעניין הזיווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה. גם היא בשת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות סא.) שהזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיוון שאין קידושין תופסין בהן – זימה היא. וכן תיקרא זונה כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השווה בכל מקום, לאפוקי אלמנה שנבעלה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט, שאין איסור זה שווה בכל אדם ואינה נעשית זונה בכך. וכן נמי תיקרא זונה כל שנבעלה לכהן חלל ואף על פי שהיא מותרת להינשא לו, שאין היותה זונה תלוי בבעילה של איסור אלא בפגימה. ומפי השמועה למדנו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לו שתינשא לו או מכהן חלל.

ולמדנו מעתה שהנרבעת לבהמה, אף על פי שהיא בסקילה, לא נעשית זונה, דדווקא בעילת אדם הוא שעושה אותה זונה (יבמות נט:). וכן אם נבעלה בעודה נידה למי שראויה שתינשא לו, אינה נעשית זונה בכך ואף על פי שהיא בכרת. וכן הבא על הפנויה אפילו הייתה קדשה, כלומר שהפקירה עצמה לכל, אינה נעשית זונה כל זמן שלא נבעלה למי שאסורה להינשא לו, כלומר שהיא ערווה עליו ואפילו מחייבי לאוין או אפילו מחייבי עשה בכלל איסור זה. ולפיכך אמרו שגוי או עבד או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה – שבא אחד מהן על יהודית, עשאה זונה ונפסלת לכהונה. ואם היא כהנת, נפסלת מן הכהונה. וכן הנבעלת למי שעושה אותה זונה, בין באונס בין ברצון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו (נדרים צ:) באשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" ואפילו עד אחד מעיד לו עליה שכן הוא כדבריה שזנתה, שאינה אסורה עליו בכך, דאמרינן שמא עיניה נתנה באחר. ומכל מקום אסורה לכל כהן אחרי מות אישה, דשויתה נפשה חתיכה דאסורא. ואם הייתה נאמנת לו או העד נאמן לו, הרי זה יוציאנה על כל פנים לצאת ידי ספק. והורונו מורינו (עי' שו"ת הרשב"א א' רל"ח), ישמרם אל, דדווקא שבאת לומר כן בין היא או העד, מתוך שלום שבינו לבינה, אבל אמרה כן בין היא בין עד, מתוך קטטה שיש בינו לבינה, יש לדון בדבר שאינו זקוק להוציאה על כל פנים, שחזקה היא דשקורי משקרא, ואין ראוי להאמינה בדבורה בעד אחד אלא בשני עדים כשרים. אבל מכל מקום אם דעתו סומכת בדבריה או בדברי העד הרבה, ראוי לו לחוש מלבוא עליה. ויתר רבי פרטי המצוה ביבמות ובקידושין.

ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן. וכהן העובר עליה ונשא אשה זונה מאלו שבארנו דרך אישות ובעלה – לוקה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/266