ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רסז
שלא יישא כהן בין גדול בין הדיוט חללה, שנאמר "אשה זונה וחללה לא יקחו" (ויקרא כא, ז). וחללה תקרא שנולדה מפסולי כהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, או שנתחללה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.
משרשי המצוה. מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין עח.) שאין חיוב מלקות לכהן הנושא חללה עד שיבעל, אבל נשאה ולא בעל אינו לוקה, שאין חיוב המלקות אלא בבעילה. והוא והיא לוקין. וזה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות פד:) לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אינו מעניין זה כלל, ולמטה בדף זה נפרש הדבר, דודאי זו אחר שהיא נבעלת למי שהיא אסורה עליו בלאו, בכלל החיוב היא גם כן, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין הפרש בין אשה לאיש בכל עונשין שבתורה, חוץ משפחה חרופה, שכתבתי למעלה בסדר ויקרא במצות קרבן אשם ודאי (מצוה קכט).
וכן מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה כג.) שהכהן עצמו שעובר העבירה שהוא בא על החללה אין גופו מחלל בכך, אף על פי שזרעו מחלל. ובין שנבעלה באונס או בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נתחללה, והוא שהיה הכהן תשע שנים ויום אחד ומעלה, והיא מבת שלוש שנים ויום אחד ומעלה נתחללה. ומה שאמרו (יבמות נו:) שאינה נעשית חללה אלא בבעילה, אבל בקידושין לבד לא נתחללה, אבל בנישואין, אף על פי שלא נבעלה נעשית חללה, מפני שכל נשואה בחזקת בעולה, ואף על פי שנמצאת בתולה. ומה שאמרו (שם ס א) שכהן שבא על הנדה, אף על פי שהיא בכרת לא חללה שאין ענין החלול אלא באיסור המיוחד בכהנים כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה, או הנבעלת לאחד מן הפסולין לכהונה כמו החללים. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם פה א) שיש חללים מדברי סופרים, כיצד? כהן שבעל חלוצה שהיא אסורה לכהן מדרבנן ושהיא חללה מדרבנן וזרעה חללים מדרבנן. אבל כהן שבא על אחת מן השניות אין זרעו ממנה חללים אפילו דרבנן, לפי שהוא איסור השווה בכל אחד ואינו מיוחד בכהנים, וכמו שכתבתי למעלה.
כהן שבא על ספק זונה כגון ספק גיורת ומשוחררת, או על ספק גרושה, וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה הרי זו ספק חללה והולד ספק חלל. נמצאו החללים שלושה: חלל מן התורה, חלל מדבריהם, וספק חלל. וכל ספק חלל או חלל מדבריהם נותנין עליו חמרי כהנים וחמרי ישראל: אינו אוכל בתרומה, ואינו מטמא למתים, וצריך לישא אשה שראויה לכהן, ואם אכל תרומה או נטמא או נשא גרושה וחללה זונה מכין אותו מכת מרדות. אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר, ונושא גרושה, ומטמא למתים, שנאמר אמר אל הכהנים בני אהרן אף על פי שהם בני אהרן, עד שיהיו בכהונה [בכהונתן].
ועוד קבלו זכרונם לברכה (ספרא אמור א א) בפירוש זה הכתוב: בני אהרן ולא בנות אהרן, מכאן שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין, ועל כן הכהנת מותרת להינשא לחלל ולגר ולמשוחרר. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (קידושין עג.) שהגר מותר לישא כהנת וממזרת, כהנת מפני טעם זה שאמרנו שלא הוזהרו להינשא לפסולין, ממזרת משום דקהל גרים לא איקרי קהל, ובאיסור ממזר כתיב "לא יבא ממזר בקהל יי" (דברים כג, ג), ומה שאמרו (שם עז א) שחלל שנשא כשרה כל זרעו חללים ופסולים לכהונה, אבל ישראל שנשא חללה כל זרעו ממנה כשרים לכהונה, שהולד בענין זה הולך אחר הזכר, שנאמר "ויתילדו על משפחותם" (במדבר א, יח). ומשפחה שנתערב בה ספק חלל, כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחילה, ואם נישאת לא תצא לפי שיש כאן שני ספקות, ובספק ספקא אפילו בדאורייתא לא חיישינן. אבל נתערב במשפחה ודאי חלל, כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדק. ויתר פרטיה בקידושין וביבמות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ונשא חללה ודאית ובעלה – חייב מלקות. נשא ספק חללה או חללה מדבריהן – מכין אותו מכת מרדות. וזה היה בזמן שהישראלים דנו דיני נפשות, אבל בזמן הזה אין מלקין, וכמו שנכתוב למטה בעזרת השם בסדר כי תצא (מצוה תקצד) במצות עשה דמלקות.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/267