ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/ריב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · ריב· >>


מצוה ריב - לירוא האב והאם

לירא מהאבות, כלומר שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שיירא ממנו, שנאמר (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו". ולשון ספרא (ספרא על ויקרא, יט ג): אי זהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו.

משרשי המצוה כתבתי במצות כיבוד האבות בפרשת וישמע יתרו (מצוה לג).

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא.) עד היכן מוראת אב ואם? שאפילו הכוהו וירקו בפניו, לא יכלים אותן. ואף על פי כן ציוו חכמים לבל יכה אדם בנו הגדול, לפי שיש בדבר משום "ולפני עור לא תתן מכשול" (שם, יד) (מצוה רלב) ומנדין על כך. ואמרו זכרונם לברכה (קידושין לא:) בחומר מצוה זו, שאפילו נטרפה דעת האב והאם, שישתדל הבן לנהוג עמהם דרך כבוד לפי דעתם. אבל אם נשתטו ביותר, יכול להניחם ויצוה אחרים עליהם להנהיגם כראוי אם יש לו.

והממזר חייב בכבוד האבות ומוראם, אע"פ שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם. והורונו זכרונם לברכה (ב"מ לב, א) בענין זה שאם יצוו האבות לעבור על דברי תורה, ואפילו על מצוות דרבנן, שאין שומעין להם. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד, והרוב בקדושין לפי דעתי.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והיקל ביראתם ביטל עשה זה, אלא אם כן עשה מדעת האב ובמחילתו, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/212