ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · צד· >>


מצוה צד - לא לשכון עובד אלילים בארצנו

שלא לשכן עובדי עבודה זרה בארצנו, נאמר "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי(שמות כג, לג).

משרשי המצוה מה שנגלה בכתוב, בשביל שלא נלמד מכפירתם.

דיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה סד:) שאילו רצו להניח עבודה זרה אף על פי שעבדוה מתחילתן, שמותרים לשכון בארצנו. וזהו הנקרא 'גר תושב', כלומר שהוא גר לעניין שהותר לישב בארצנו. כמו שאמרו זכרונם לברכה (שם) אי זהו גר תושב? זה שקיבל שלא לעבוד עבודה זרה. ואם לא הניח עבודה זרה, אין צריך לומר שאין מוכרין לו קרקע שישכון בארצנו, אלא (דף כא.) אפילו להשכיר לו בית -- אסור כל זמן שישכור לדירה, לפי שמכניס שם עבודה זרה. אבל לסחורתו מותר, ובלבד שלא ישכיר לשלושה בני אדם, לפי ששלושה דבר קביעות הוא ואין ראוי לקבעם. וחילוק הדינים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיש בעניין זה בין בתים לשדות וכרמים, ובין סוריא לארץ ישראל, ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין ועבודה זרה.

ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ. והעובר עליה ומכר להם קרקע או השכירו להם במקום שאינו רשאי עבר על מצות מלך, ואינו לוקה, לפי שאפשר למכור להם קרקע או להשכיר בלא עשיית מעשה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/094