ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · צג· >>
המצוה לא לכרות ברית לשבעה עממין וכן לכל עובדי עבודה זרה

שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודה זרה[עריכה]

שלא נכרות ברית, כלומר שלא נבטיח באהבתנו אל העם הרע הכופרים שהם שבעה עממים שבתורה שהיו מחזיקים בארצנו טרם בואנו שם, והם החתי והאמרי וכו', שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, כלומר שלא נעשה עמהם שלום ונניח אותם לעבוד עבודה זרה.

משרשי מצוה זו, לאבד עבודה זרה וכל משמשיה מן העולם, ואלו השבעה עממין היו עיקר ע"ז ויסודה הראשון, ועל כן נעקרו מארצם. ונצטוינו לשרש אחריהם ולאבד זכרם לעולם וכמו שכתוב עליהם בתורה (דברים ז, ב) החרם תחרימם, והיא מצות עשה בסדר ואתחנן (מצוה תכה) ושם אאריך במצוה בעזרת האל, ונגיד סבת היות בעולם האומות הרעות למה, וכי מצוה זו בכלל המצות הנוהגות.

ומן האזהרה בהם נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עובדי ע"ז. אבל יש חילוק בין שבעה עממים לשאר האומות עובדי עבודה זרה,‏[1] ששאר האומות אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם, אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו עבודה זרה, ואלו השבעה עממים נצטוינו להרגם בכל מקום שנוכל להם, אלא אם כן יניחו עבודה זרה. והענין לפי שהם היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, כמו שכתבתי. וכל מי שבא לידו אחד מהם ויכול להרגו בלא סכנה ולא הרגו -- עובר בלאו. וזה שאמרנו עובדי עבודה זרה בשאין נלחמים עמנו שלא נהרגם -- דוקא עובדי עבודה זרה מן האומות, אבל ישראל עובד ע"ז כגון המינין והמשומדין והאפיקורוסין -- מצוה עלינו להרגם, לפי שהם מצרים לישראל, ומוטב יאבדו אלף כיוצא בם ולא ישראל אחד כשר.

מדיני המצוה, מה שאמרו שמקבלין אותן אם רצו לחזור בתשובה. ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין. ‏[2]

הערות[עריכה]

קישורים[עריכה]


קיצור דרך: tryg/mcwa/093