ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · לא· >>


מצוה לא - לקדש את השבת בדברים

לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו. שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) כלומר זכרהו זכר קדושה וגדולה. ובפירוש אמרו לנו חכמינו (פסחים קי.) שדברים אלו מצווים אנו לאמרן על היין, שכן בא הפירוש, זכרהו על היין.

והעניין הוא שנותנין בכוס רביעית יין חי או מזוג או יותר מרביעית אבל לא פחות מזה (דף קח:), והמזיגה ידועה שהיא על חלק אחד של יין חי וטוב ושלשה חלקי מים (שבת עז.). ומברכין עליו קדוש שבת כמו שידוע הנוסח בין היהודים. וכן ביציאת שבת, גם כן מברכין על היין לכבוד היום ואותה ברכה של מוצאי שבת נקראת 'הבדלה' (ברכות נב.).

משרשי מצוה זו: כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם (שמות כ, יא) "כי ששת ימים עשה ה'" וגו'. ועל כן נתחיבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח (ברכות לה:). וכבר אמרתי לך כי לפי התעוררות האדם ומעשהו, יתפעל אל הדברים לעולם.

ומזה השרש אמרו בגמרא ז"ל (פסחים קו:) שאם הפת חביב על האדם יותר, שיקדש על הפת כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב. ואף על פי שביציאת היום לא אמרו כן אלא שחייבו להבדיל ביין, על כל פנים גם בזה צדקו. כי הם, זכרונם לברכה, גם התורה השלמה, יבחרו לעולם ברוב ובאמת כי רוב העולם יתאוו אל השתיה במוצאי שבת יותר מן האכילה, לפי שכבר קבעו סעודה גדולה ביום לכבוד השבת. ואין צורך לתת טעם על חיובם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא תעורר לב אדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס (ברכות נא.) ושלא לטעם כלום עד שיקדש (פסחים קה.) ושיקדש במקום סעודה (דף קא.), כל זה ענפי שרש התעוררות שאמרתי.

דיני המצוה כגון נוסח הקדוש וההבדלה אי זהו, ואי זה יין ראוי לקדש עליו (בבא בתרא צז.) ואי זה אינו ראוי, ואם מקדשין או מבדילין בשכר (פסחים קז.), והאוכל בערב שבת וקדש עליו שבת (דף ק.) או בשבת ויצא שבת, וכן נוסח קידוש ימים טובים והבדלתן. ודיני הברכה (ברכות מג.) שאנו חייבין לברך על הנר במוצאי שבת ויום הכפורים, ודיני הברכה שאנו חייבים לברך על הבשמים, ואי זו (דף נא:) בשמים הן הראוין לברך עליהן או שאינם ראוין. ויתר פרטיה, מבוארים בסוף פסחים ובמקומות מברכות ושבת.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואף על פי שהיא מן המצות שהזמן גרמא, שכן למדנו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כ:) שהנשים חייבות בקידוש והבדלה.

והעובר עליה ולא קדש השבת בדברים, בטל מצות עשה. ואם קדשו בדברים בלא יין או בלא פת, דיעבד יצא ידי תורה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/031