ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/כח
שלא להשתחות לעבודה זרה, ועבודה זרה היא כל שיעבוד זולתי האל ברוך הוא, שנאמר "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ה). ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד שנלמד ממנו שהשתחואה לבד שלא לכוונת עבודה שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שם לד, יד) שאסרה ההשתחואה לבד בשום צד. ואמנם סמך אליה "ולא תעבדם" לומר שהשתחואה היא אחת מדרכי העבודה. ולמדנו מכאן עם סיוע כתובים אחרים שארבע עבודות הן שהקפידה התורה בהן בכל עבודה זרה שבעולם, ואפילו אין דרך עבודתה בכך חייבין עליהן, ואחת מהן השתחואה.
שורש מצוה זו ידוע.
דיני המצוה כגון מה היא השתחואה, אם בפישוט ידים ורגלים או משעה שיכבוש פניו בקרקע (הוריות ד.), והרחקת העניין, כגון מה שאמרו שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח ולטלם מפני שנראה כמשתחוה, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (דף יב.).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה והשתחוה לשום עבודה זרה בעולם, או זבח וקיטר וניסך או זרק, במזיד -- חייב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חייב חטאת. וביאור משפטי העונש בפרק ז' מסנהדרין.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/028