ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · צד· >>

שלא להושיב עובד עבודה זרה בארצנו[עריכה]

שלא לשכן עובדי עבודה זרה בארצנו, נאמר (שמות כג לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי.

משרשי המצוה, מה שנגלה בכתוב, בשביל שלא נלמד מכפירתם.

דיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ע"ז סד, ב) שאילו רצו להניח עבודה זרה אף על פי שעבדוה מתחלתן שמותרים לשכון בארצנו, וזהו הנקרא 'גר תושב', כלומר שהוא גר לענין שהותר לישב בארצנו, כמו שאמרו זכרונם לברכה (שם) אי זהו גר תושב? זה שקבל שלא לעבוד עבודה זרה. ואם לא הניח עבודה זרה אין צריך לומר שאין מוכרין לו קרקע שישכון בארצנו, אלא ‏[1] אפילו להשכיר לו בית -- אסור כל זמן שישכור לדירה, לפי שמכניס שם עבודה זרה. אבל לסחורתו מותר, ובלבד שלא ישכיר לשלשה בני אדם, לפי ששלשה דבר קביעות הוא ואין ראוי לקבעם. וחילוק הדינים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיש בענין זה בין בתים לשדות וכרמים, ובין סוריא לארץ ישראל, ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין ועבודה זרה.

ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ. והעובר עליה ומכר להם קרקע או השכירו להם במקום שאינו רשאי עבר על מצות מלך, ואינו לוקה, לפי שאפשר למכור להם קרקע או להשכיר בלא עשיית מעשה.

הערות[עריכה]

קישורים[עריכה]