ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · מט· >>

מצות בית דין לדון בנזקי הבור[עריכה]

לדון בדיני הפותח בור במקום שהוא כשלון לבני אדם, שנאמר (שמות כא לג) כי יפתח איש בור, כמו שכתוב בפרשה. ולאו דוקא בור אלא אפילו שיח ומערה‏[1] ולא נאמר בור אלא ללמד שיהא בו כדי להמית דהיינו עשרה טפחים.

שרשיה כבר נכתב.

דיניה, כגון מה שאמרו שור ולא אדם, חמור ולא כלים‏[2], חופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו, שחייב. הפקיר בורו גם כן, פטור, לפי שברשותו חפר. מה שאין כן בחופר ברשות הרבים שאינו חופר ברשות מתחילה, ולפיכך חייב בו בכל צד, וכן החופר בור ברשותו סמוך לרשות הרבים ממש ולא הפקיר בורו ואין שום דבר מפסיק בין הבור לרשות הרבים, כגון אלו החופרין לאושין פירוש יסודות לכותליהן פטור. ומפני כן פטור, אף על פי שאי אפשר לרבים להשמר אחר שהוא סמוך לדרך כל כך, שאי אפשר לישוב הארץ בלתי שיעשו כל אחד יסודות לבתיהם, ודין המגלה בור אף על פי שלא חפרו, שאמרו זכרונם לברכה (בבא קמא מט, ב) שחייב, דמכל מקום בעל התקלה הוא, וחילוק הדינין הבאים בענין הגילוי לפי כסויו של בור בחלשו וחזקו, ודין בור של שותפין בענין הכסוי‏[3], ודין בור שחפרוהו שנים זה אחר זה על מי מהן חיובו‏[4], ודיני חיוב שיש לו לאדם בהרחקת הנזק כדי שלא יבא הנזק לידי אדם במימיו וקוציו ובזכוכיותיו‏[5], ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי וחמישי מקמא ובתרא.

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין, ולא בנקבות שהן אינן דנות, אבל מכל מקום בכלל דין התשלומין הן, בין הזיקו או הוזקו.

הערות[עריכה]

  1. ^ (בבא קמא נ ב)
  2. ^ (שם נג ב)
  3. ^ (שם נא א)
  4. ^ (שם)
  5. ^ (שם לא א)