ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · מב· >>

מצות דין עבד עברי[עריכה]

לדון בדין עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי וגו'. כלומר שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהן, כגון לשלחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגרעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר. ולנרצע גם כן כדינו הכתוב בו, הכל כמו שלמדונו רבותינו ז"ל מתוך הכתוב, כמו שמפרש בפרק ראשון מקידושין.

משרשי מצוה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעוטר בכל מדות טובות ומעלות, כי מתוך כך תחל הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המדות המשובחות שבעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר כתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן בקבלה‏[1].

דיני המצוה, כגון החילוקין שבין מוכר עצמו למכרוהו בית דין, והדברים שהוא נקנה בהם, ושהוא יוצא בהן לחרות, ושאר דיניו, מבוארין שם בקדושין(דף טז.)[2]

ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות, שאין האשה קונה עבד עברי‏[3]. ודוקא בזמן שישראל שרוין על אדמתן, שכן בא הפירוש המקובל ‏[4] שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומפורש הוא ‏[5] שדין היובל אינו אלא בארץ. והעובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו -- בטל עשה, וגם מלמד נפשו להיות אכזרי, וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל כי הם רחמנים בני רחמנים ‏[6].

הערות[עריכה]


קישורים[עריכה]