ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/יד
שלא להותיר מבשר הפסח
[עריכה]- שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו שהוא יום חמשה עשר בניסן. שנאמר (שמות יב, י) ולא תותירו ממנו עד בקר.
- משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו, לזכור ניסי מצרים. וזה שנצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, ועל כן אמר שאם יותר ממנו שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה. וכל זה לזכור ולקבוע בלב שבאותו זמן גאלנו השם יתברך מעבדות, ונעשינו בני חורין, וזכינו למלכות ולגדולה.
- דין המצוה ב(פסחים פד, א).
- ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
- ועובר עליה והותיר עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שהוא ניתק לעשה, שנאמר [שם] והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו, והלכה היא לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו.