ספר החינוך מצוות פרשת לך לך
<< · ספר החינוך מצוות פרשת · לך לך · >>
מתוך: ספר החינוך ב (עריכה)
לך לך יש בה מצוַת עשה אחת והיא מצוַת מילה, שנאמר "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" (בראשית יז, י). ונכפלה בסדר אשה כי תזריע, דכתיב "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג). והרבה מצוות כמו כן נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכולן לצורך, כמו שפרשום חכמינו ז"ל (שבת קלב, א).
וענין מצוה זו היא שחותכין הערלה המכסה ראש הגויה ופורעין קרום רך שלמטה ממנה, כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו איבר כידוע למבינים, שתשלום צורת האדם - בהסיר ממנו אותה הערלה, שהיא תוספת בו.
משרשי מצוה זו, לפי שרצה ה' יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה. ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד מה שיש בו תשלום צורת הגוף כמו שאמרנו. והעם הנבחר, חפץ ה' יתברך להשלים תכונתו. ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלים צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו.
דיני המצוה, על מי מוטלת מילת הקטנים וכן מילת העבדים, יליד בית ומקנת כסף, והחילוק שביניהם, ובאיזה עניין דוחין בשבילה שבת ויום טוב, ואיזה קטן משהין מילתו יותר משמונה ימים, ויתר פרטיה, מבוארים בפרק י"ט משבת ובפרק ד' מיבמות. ושם בשבת נתבאר כי המל יברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה". ואבי הבן, או בית דין במקום שאין אב, מברכין: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". והעומדים שם עונין: "כשם שזכה לברית, כן יזכהו האל לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ואין הנשים חייבות במילת בניהן, אלא האב או בית דין במקום שאין אב (קידושין כט, א). והעובר על מצוה זו ולא מל עצמו משהגיע לכלל עונשין, שהוא שלש עשרה שנה ויום אחד, בכל יום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול עצמו, מבטל מצוַת עשה. ואם מת והוא ערל במזיד, חייב כרת. אבל אין לאב חיוב כרת במילת בנו (שבת קלג, א), אלא שעובר על מצוַת עשה. ואין בכל התורה מצוַת עשה שחייבין על ביטולה כרת, כי אם זו ושחיטת הפסח (כריתות ב ע"א).