ספר הבחור/מאמר ד/עיקר יב
בביאור השמות מהכפולים הבאים בתוספת מ"ם או תי"ו בראש
א
[עריכה]דע כי הבאים בתוספת מ"ם בראש, על הרוב היא קמוצה במשקל שמות נחי העי"ן; אבל יש הפרש ביניהם, שאותם בחולם בסוף, כמו מָקוֹם, מָכוֹן, מָלוֹן, ואלו הם בקמץ או בצרי בסוף כמו מָסָךְ, מָגֵן.
ב
[עריכה]ועוד יש הפרש, כי כמו נחי העי"ן הם משתנים מקמץ לשוא כמו שידעת, ואלו לא ישתנו, כמו מן גָּנַן תאמר מָגֵן, מָגִנִּים, מָגִנֵּי, הקמץ לא ישתנה. והטעם כי הוא במקום דגש על כן לא יוכל להשתנות, כאשר כבר אמרתי פעם ופעמים שהדגושים לא ישתנו.
ג
[עריכה]גם נמצאים מעטים במ"ם חולם על משקל נחי פ"א יו"ד. וגם באלו יש הפרש, שאותם הם בקמץ או בצרי בסוף, כמו מוֹשָׁב, מוֹקֵש; ואלו הם בפתח, כמו מן רָדַד – "מַעֲשֵׂה מוֹרָד" (מ"א ז כט), מן רָכַךְ – "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ" (ויקרא כו לו), והם מעט מזער.
ד
[עריכה]אכן עם הנקבה הם רבים, והם טובים להכיר כי הם דגושי העי"ן, כמו מְגִלָּה, מְחִתָּה, ועם תי"ו, כמו תְּפִלָּה, תְּחִנָּה. ונמצא אחד בתוספת מ"ם בסוף, והוא חִנָּם מן חָנַן.