ספר הבחור/מאמר ב/עיקר י

<< · ספר הבחור · מאמר ב · עיקר י · >>

העקר העשירי

בביאור נקודת גזרת נחי למ"ד ה"א, כמו גלה

א

בנין הקל – נחלקה הה"א לארבע אופנים. האופן הראשון, שתבא נחה בסוף, כמו גָּלָה. השני שהיא נעדרת, כמו גָּלוּ. השלישי שנהפכה לתי"ו רפויה, כמו גָּלְתָה. הרביעי כשאר הגופים נהפכה ליו"ד – גָּלִיתָ וכולי. ובכלם הפ"א נקודה כבשלמים. ודע כי בגופי הנסתרים והנסתרה, תהפך לפעמים הה"א ליו"ד נעה. כמו מן חסה – "צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב, לז), "בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי" (תהלים נז, ב), על משקל פָּקָדוּ, פָּקָדָה.

ב

הבינוני ליחיד – הה"א נחה וסגול לפניה על הרוב, כמו גּוֹלֶה, להבדילו מנחי אל"ף שהוא בצירי, כמו קוֹרֵא, כאשר כתבתי בעקרו. ובהסמכו למלה זעירה או למלה מלעיל, גם הוא בצירי, ויהיה בטעם מלעיל, כמו "וַיְהִי בֹּנֵה עִיר" (בראשית ד, יז), "עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא) ודומיהם רבים, ונמנים על פי המסורת. והיחידה היא בקמץ לפני הה"א, כמו "אֶסְתֵּר עֹשָׂה" (אסתר ב, יח). וברבים וברבות נעדרה הה"א, כמו גּוֹלִים, גּוֹלוֹת.

ג

הפעול – נהפך בו הה"א ליו"ד נעה בכל הגופים, ונקודתו כמו בשלמים. כמו גָּלוּי, גְּלוּיִם וכולי. המקור – הפ"א קמוצה והעי"ן בחולם בה"א נחה בסוף כשהוא זולת בכל"ם ומחובר לפני הפעלים, כמו "רָאוֹ רָאִינוּ" (בראשית כו, כח), "עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ" (משלי כג, ה). וכשאינו מחובר אל הפעלים הוא בשוא, כמו "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי" (בראשית מח, יא), "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (משלי כא, ג). וכן לאחר הפעלים – "הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (בראשית לא, כח). אבל עם בכל"ם תהפך הה"א לוי"ו נחה ובתוספת תי"ו בסוף, כמו בִּגְלוֹת, כִּגְלוֹת וכולי. גם זולת בכל"ם, כמו "גְּלוֹת הָאָרֶץ" (שופטים יח, ל) ודומיהם מעטים. ונמצא אחד מחובר אל הפעל עם התי"ו, כמו "הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ" (תהלים נ, כא), ואין לו דומה.

ד

הצווי ליחיד בשוא ונחה בו הה"א בסוף וצירי לפניה, כמו גְּלֵה. וברבים וביחידה נעדרת הה"א, כמו גְּלוּ, גְּלִי. וברבות נהפכת ליו"ד נחה וסגול לפניה, כמו "אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה" (ש"ב א, כד), או בלי יו"ד כמו "צְאֶינָה וּרְאֶינָה" (שה"ש ג, יא). אף על פי שצְאֶינָה שרשו יצא, בא על משקל רְאֶינָה, כדי לזווג המלות.

העתיד – תשים אותיות אית"ן על הצווי ותמצאהו, ונקודתו כבשלמים. והנה כל הכללים שזכרתי בבנין זה בהתהפכות הה"א ליו"ד או לתי"ו, וחסרונה מכל וכל הם כוללים כל ז' הבנינים, ונקודת הפ"א ואותיות הנוספות כמו מ"ם הבינוניים והפעולים, ואותיות בכל"ם ואית"ן של כל הבנינים נקודתם כמו בשלמים, לכן אין צריך לבאר כל אחד ואחד.

ה

ודע כי עי"ן פעל שבעבר לנסתר היחיד בכלם קמוצה. כמו גָּלָה, נִגְלָה, גִּלָּה, הִגְלָה, כן כלם. ובעתיד היא בסגול, כמו אֶגְלֶה, אִגָּלֶה, אֲגַלֶּה, אֲגֻלֶּה, אַגְלֶה וכולי. וכן בינוני ליחיד היא סגולה, וליחידה קמוצה. וכן בפעולים, חוץ מפעול בבנין הקל, כמו שכתבתי לעיל בסימן ג. והמקורים כלם עם בכל"ם בתי"ו בסוף וחולם לפניה. והצווים כלם בצירי, כמו גְּלֵה, הִגָּלֵה, גַּלֵּה, הַגְלֵה וכולי. ועוד ראוי שתדע, כי רוב העתידים שבגזרה זו יבאו לפעמים בחסרון ה"א השורש. כמו בקל – אִגֶּל, יִגֶּל, תִּגֶּל, נִגֶּל, בחירק ובסגול ומלעיל. ונמצאים באותיות אית"ן בצרי, כמו "אַל תֵּפֶן" (במדבר טז, טו), "וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, יד). בנִפְעַל – אִגָּל, יִגָּל, תִּגָּל, נִגָּל, בחירק ובקמץ. בפִּעֵל – אֲגַל, יְגַל, תְּגַל, נְגַל, בשו"א ובפתח. בבנין פֻּעַל והָפְעַל לא נמצאו בחסרון ה"א. ובהִפְעִיל – אֶגֶל, יֶגֶל, תֶּגֶל, נֶגֶל, בשש נקודות. בהִתְפַּעֵל – אֶתְגַּל, יִתְגַּל, תִּתְגַּל, נִתְגַּל.

ו

ודע כי על הרוב לא יבא זה החסרון רק עם וי"ו ההפוך, כמו בקל – "וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים" (בראשית ב, כב); בנִפְעַל – "וַיִּקָּר אֱלֹהִים" (במדבר כג, ד); בפִּעֵל – "וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים" (בראשית ב, טז); בהִפְעִיל – "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב" (שופטים טו, ד); בהִתְפַּעֵל – "וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כא). וסימנך: "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה" (איוב ד, ב) – עם ה"א, וכתיב אחריו: "תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא" (שם פסוק ה) בחסרון ה"א. ומעטים נמצאים בלי וי"ו ההפוך, כמו "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" (במדבר טז, טו), "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט), "יַעַשׂ יְיָ עִמָּכֶם" (רות א, ח) ודומיהם.

ז

הצווי ליחיד בא לפעמים בחסרון ה"א. כמו בפִּעֵל – "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כח, ב), "גַּל מֵעָלַי" (תהלים קיט, כב); בהִפְעִיל – "הֶרֶף מִמֶּנִּי" (דברים ט, יד), "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי" (תהלים נא, ד); "שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל" (ש"ב יג, ה). אבל בקל ובנִפְעַל לא יבא הצווי בחסרון ה"א לעולם.

ח

ודע כי ארבע שרשים הם שלמ"דיהם ה"א ולא תנוח לעולם. וסימנך תגנ"ך, פירוש: תמהּ, גבהּ, נגהּ, כמהּ. ולכן הם נקודים קמץ ופתח כמו השלמים, לא כנחי הה"א שהם לעולם בשני קמצין, ולכן הפתוחים הם במפיק להורות על שלמותם, ותאמר מן גבה – "וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת" (ישעיהו ה, טז), "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" (ישעיהו ג, טז). ומן כמה – "כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" (תהלים סג, ב); תוכל לומר כָּמַהְתָּ, כָּמַהְתִּי אף על פי שלא נמצא. ומן נגה – "וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ" (איוב יח, ה). ומן תמה – "הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ" (תהלים מח, ו), "אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ" (קהלת ה, ז) – במפיק. אבל "וַיִּתְמַהְמָהּ" (בראשית יט, טז) וכן "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ" (ישעיהו כט, ט) שרשים מהמה מן המרובעים, לכן לא נכללו עם הארבעה הנזכרים. ויש מחלוקת על "וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מז, יג) אם שרשו לאה, או להה וממנו נאמר "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה" (משלי כו, יח), ולא עלי הריב הזה, כי אין לי עסק בנסתרות.