ספר הבחור/מאמר א/עיקר ה
בביאור הבינוניים והפעולים
א
[עריכה]דע כי הפעולה שנעשית עתה בזמן הוה נקראת פעולת הבינוני, ומורכב מן העבר והעתיד. והמשל, כשתאמר 'ראובן אוֹכֵל', משמע שכבר התחיל לאכול ועדין יאכל. והנה אין ללשון הקדש פעל מיוחד המורה על זמן הבינוני הזה, כי מה שקוראים אנחנו בינוני, הוא נקרא לפי האמת שם הפועֵל, והוא כדמות תואר.
ב
[עריכה]אכן יש הפרש ביניהם, כי שם הפועֵל שהוא הבינוני לא יצדק לומר רק על אדם בזמן עשיית הפעולה ההיא, ושם התואר יצדק לומר על אדם שיש בו התואר ההוא אפילו בזמן שאינו עושה הפעולה. והמשל מִן גּוֹנֵב וגַּנָּב, הנה גּוֹנֵב נאמר על איש בשעה שהוא גונב, אבל גַּנָּב הוא שם תואר על איש שדרכו לגנוב, ואפילו בשעה שהוא ישן נקרא גַנָּב. וזה מה שפירש רש"י ז"ל על "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ" (שמות ט ב) עיין שם.
ג
[עריכה]והפעול גם הוא נקרא בינוני, כי פעולתו עשויה בזמן הוה, והוא מורכב מעבר ומבינוני. והמשל, כשתאמר 'הבית בָּנוּי', משמע שכבר נבנה ועדין הוא קיים. וזהו ההפרש שבינו ובין נִפְעַל עבר, כשתאמר 'הבית נִבְנָה', אפשר שעתה הוא נהרס או נשרף. והנה הפעול גם הוא כדמות שם תואר, וההפרש שבינו ובין התואר הוא ההפרש שבין הבינוני והתואר, כמו שכתבתי.
ד
[עריכה]ולפעמים משמשים בשמות התוארים עצמם במקום בינוני ופעול, וזה דוקא בפעלים העומדים. והכלל: כל אותם שנמצא בהן תואר, לא יבוא בהם בינוני ופעול, אך יבוא התואר במקום שניהם. והמשל: חָכָם, גִּבּוֹר, גָּדוֹל, זָקֵן ודומיהם, אין צריך לומר לא חוֹכֵם ולא חָכוּם, לא גּוֹבֵר ולא גָּבוּר, לא גּוֹדֵל ולא גָּדוּל, לא זוֹקֵן ולא זָקוּן. אבל אותן פעלים שאין בהם תואר, יבוא בהן הבינוני אבל לא הפעול, כמו עוֹמֵד, יוֹשֵב, הוֹלֵךְ, שׁוֹכֵב ודומיהם, אין צריך לומר עָמוּד, יָשׁוּב, הָלוּךְ, שָׁכוּב, כי הבינוני עומד במקום שניהם. ולפי שהבינונים והפעלים הם כדמות שמות, לפיכך ישמשו בהם אותיות מש"ה וכל"ב המשמשות בשמות, כמו שיתבאר בפרק השמושים (בספר פרקי אליהו).
ה
[עריכה]והנה לפי כוונת הענין יוכל אדם להבין באיזה מקום הם במקום בינוני או במקום תואר, כגון "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד ט) הוא תואר, בלשון אשכנז אוב הטר; "הַשֹּׁמֵר אֶמֶת לְעוֹלָם" (תהלים קמו ו) – בינוני, בלשון אשכנז דער דא הוּט, וכן כולם.