ספר האגדה/פתיחה
פתיחה[עריכה]
1. הָאַגָּדָה וְהַמָּשָׁל: א|ב|ג
2. אגדה והלכה: ד|ה|ו|ז|ח|ט|י|יא|יב|יג
1. הָאַגָּדָה וְהַמָּשָׁל.[עריכה]
א. רְצוֹנְךָ רוצה אתה. שֶׁתַּכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם - לְמַד אַגָּדָה שֶׁמִּתּוֹךְ כַּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּמִדַּבֵּק בִדְרָכָיו. (ספרי, עקב).
ב. אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם יכל לעמוד על להבין. דברי תורה. משל למלך שאבד זהוב מטבע של זהב. מביתו או מרגלית טובה, - לא על ידי פתילה באסר נר השוה פרוטות. (אסר - מטבע של 8 פרוטות). הוא מוצא אותה? כך המשל הזה לא יהא קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. (שהש"ר).
ג. "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את-העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה"[1] - רב נחמן אמר: לפלטין כלומר, משל לפלטין וגו', וכן "לחורשה" "לקופה" וגו' שלהלן, בכלן הכונה: "משל ל..." (פלטין - היכל, ארמון). גדולה שהיו בה פתחים הרבה כעין הלבירינט., וכל מי שהיה נכנס בא. לתוכה היה טועה. מה עשה פקח חכם. אחד? נטל לקח. פקעת של גמי כריכה של חוטי גמי (מין עשב שעושין ממנו חוטין). וקשרה כנגד הפתח, ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת; התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת. כך, עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכל להשכיל דברי תורה, וכיון בה בשעה. שעמד שלמה התחילו הכל סוברין מבינים. תורה. דבר אחר: לחרשה של קנים יער של שיחים., שלא היה אדם יכל לכנס לתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה. מה עשה פקח אחד? נטל את המגל, כסח כרת את הקנים. ונכנס, נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח; התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הכסוח. כך שלמה. רבי יוסי אמר: לקפה סל. גדולה מלאה פרות ולא היו לה אזנים, ולא היתה יכלה להטלטל להנשא בידים ממקום למקום., ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל על ידי אזניה. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכל להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רבי שילא אמר: לקתון כד. גדול שהוא מלא רותחים מים רותחים. ולא היתה לו אזן להטלטל, ובא אחד ועשה לו אזן, והתחיל להטלטל על ידי אזנו. רבי חנינא אמר: לבאר עמקה מלאה מים והיו מימיה צוננים קרים. ומתוקים וטובים, ולא היתה בריה בריאה, יצור, אדם. יכולה לשתות ממנה. בא אדם אחר וקשר חבל בחבל. משחה חבל דק, חוט. במשיחה ודלה ממנה ושתה; התחילו הכל דולין ושותין. כך מדבר לדבר, ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה. (שם).
2. אגדה והלכה.[עריכה]
ד. לא תאמר: למדתי הלכות דינים - די לי, תלמוד-לומר נאמר במקרא ללמדנו.: "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם"[2] -זה מדרש דרשות הכתובים להוציא מהם הלכה., "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"[3] - אלו אגדות. (ספרי, עקב).
ה. אמר רבי יצחק: בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה נמצאת תמיד בידו של אדם., היה אדם מתאוה דבר משנה ודבר תלמוד; ועכשו ועתה שאין הפרוטה מצויה אדם מתאוה לשמע דבר מקרא ודבר אגדה. (פסחים דר"כ).
ו. רבי אבהו ור' חיא בר אבא נזדמנו נוסדר וקרו. למקום אחד. ר' חיא בר אבא דרש בהלכה ור' אבהו דרש באגדה. הניחו הכל את ר' חיא בר אבא ובאו אצל ר' אבהו. חלשה דעתו נצטער, נפלה עליו רוחו. של ר' חיא בר אבא. אמר לו ר' אבהו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת, אחד מוכרים אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית כלים קטנים דמיהם מועטים והכל צריכים להם, כגון מחטין וכדומה. - על מי קופצין ממהרים לקנות.? לא על זה שמוכר סדקית? (סוטה ט').
ז. דרש ר' שמאול בנו של ר' יוסי בי-רבי בון: "חכם בעניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו"[4] - "חכם בעיניו איש עשיר" - זה בעל-גמרא, "דל מבין יחקרנו" - זה בעל-אגדה. לשנים וגו' - משל לשנים וגו'. שנכנסו לעיר; ביד זה עשתות רבים מן "עשת", כלו' חתיכות גדולות. של-זהב וביד זה פרוטרוט פרוטות, מעות קטנות.. זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחיה אינו יכול להוציא למחיתו ולמזונו., וזה שבידו פרוטרוט - מוציא וחיה. (ירוש' הוריות).
ח. ישב רב אמי ורב אסי לפני רבי יצחק נפחא. זה אמר לו: יאמר מר רב, אדון. כנוי לאמורא בלשון ארמית. הלכה, וזה אמר לו: יאמר מר רב, אדון. כנוי לאמורא בלשון ארמית. אגדה, פתח התחיל. לומר אגדה ולא הניח זה, פתח לומר הלכה ולא הניח זה. אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה בחורה. ואחת זקנה; ילדה מלקטת לו לבנות תולשת שערותיו הלבנות, שיהא נראה כבחור., זקנה מלקטת לו שחורות שיהא נראה זקן. - נמצא קרח מכאן ומכאן משני צדדים.. (ב"ק מ').
ט. עשיר-נכסים, עשיר-פומבי פרסום - זה בעל-אגדות שדורש ברבים והכל רצים לשמוע דבריו.. (ב"ב קמ"ה).
י. "כי לא יבינו אל פעלות ה' ואל מעשי ידיו"[5] - ר' יהושע אומר: אלו האגדות. (מד' שו"ט, כ"ח).
יא. "ובקצה תבל מליהם"[6] - אלו האגדות. (תדכ"א פ"ב).
יב. "ודם ענב תשתה חמר"[7] - אלו האגדות, שמושכות לב אדם כיין. (ספרי, האזינו).
יג. "ותענגות בני האדם"[8] - אלו האגדות. (קה"ר).