ספרי על דברים/ראה/פיסקא קיב

פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא קיב - פיסקא הבאה

וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו (משנה שביעית י): המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני" (במתנה).

וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

ק"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].

שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת"ל: משה ידו.

(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת"ל: אשר ישה ברעהו.

אם סופנו לרבות את כולם, מה ת"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.

לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.

את רעהו. פרט לאחרים.

את אחיו. פרט לגר תושב.

כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ.