ספרי על דברים/ראה/פיסקא קיא

פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא קיא - פיסקא הבאה

מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ", ונאמר להלן "קץ" (דברים לא); מה "קץ" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף "קץ" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.

תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט. (גיטין לו וש"נ). כל זמן שיש לו שמיטה – אתה משמט.

שבע שנים. יכול שבע שנים לכל אחד ואחד? הרי אתה דן: חייב שבע שנים בשמיטה, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל העולם.

או כלך לדרך זו: חייב שבע שנים בעבד עברי, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בעבד עברי, שבע שנים לכל אחד ואחד; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל אחד ואחד!

נראה למי ד[ו]מה. דנין דבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה] מדבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה], ואל יוכיח עבד עברי, שאין תלוי (ביובל) [בשמיטה].

או כלך לדרך זו: דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ, ואל יוכיח (השמטה) [השמטת קרקע], שאין נוהג אלא בארץ!

ת"ל: שבע שנים תעשה שמיטה, לגזירה שוה. מה "שבע שנים" האמורים בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף "שבע שנים" האמורים במלוה, שבע שנים לכל העולם.

[ריה"ג אומר, יכול ז' שנים לכל אחד וא'? כשהו"א (=כשהוא אומר): קרבה שנת השבע שנת השמטה, אם ז' שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, ז' שנים לכל העולם].

יכול (יהיה) [תהיה] השמטת כספים נוהגת במדבר? ת"ל: תעשה שמיטה, שמוט.

[או] לא אמרתי אלא בארץ ישראל, שאתה עושה שמיטה אתה משמט (בארץ). בחוצה לארץ שאי אתה עושה שמיטה, אי אתה משמט?

ת"ל: כי קרא שמיטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ.