ספרא (מלבי"ם)/פרשת תזריע נגעים/פרשה ד

פרשה ד

[א] "והיה במקום השחין שאת"-- שיקדים השחין לשאת ולא תקדם השאת לשחין. ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוי הוא "במקומו" עד שלא בא לשם. [ב] כיצד? היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין וחיה-- ראב"י מטמא וחכמים מטהרים

[ג] "שאת לבנה"-- מלמד שהיא מטמא חלקה. "בהרת לבנה אדמדמת"-- מלמד שהיא מטמאה בפתוך. יכול השאת תטמא חלקה והבהרת תטמא בפתוך, ומנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת? ת"ל "נגע צרעת"

[ד] "מראה שפל"-- אין לי אלא מראה שפל. מנין לרבות את השוה ואת הגבוה? ת"ל "ושפלה איננה מן העור"

"בשחין פרחה"-- אבל לא בעור הבשר. יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה? ת"ל "ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה"-- מקום שתחתיה היא פושה, ואינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה

[ה] "ואם יראנה"-- כולה כאחת

"והנה אין בה"-- ולא בחוט היוצא ממנה. יכול אפילו יש בו רוחב שתי שערות? ת"ל "והנה אין בבהרת שער לבן"

[ו] "ואם פשה תפשה בעור"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "וראהו הכהן ביום השביעי.... ואם פשה תפשה" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד. שמיני, תשיעי, עשירי מנין? ת"ל תפשה ואם פשה תפשה

[ז] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה, בסוף שבוע, לאחר הפטור. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.. לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה

"וטמא... אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים-- טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר "נגע הוא" אם כן למה נאמר "וטמא אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק

[ט] "ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה"-- מקום שתחתיה היא פושה, אינה פושה לא בעור הבשר ולא בעור המכוה

"צרבת"-- שיהא מקומה צרוב ושיהא מקומה ניכר

"וטהרו"-- את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד-- שניהם טמאים. אעפ"י שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס לכך נאמר "וטהרו"-- את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק