סמ"ק/רפו

<< · סמ"ק · רפו · >>

רמב"ם הלכות יבום פ"א ופ"ה: סמ"ג עשין סימן נא טור א"ע סימן קסו וקעג:

ליבם יבמתו שנאמר (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה ויבמה: אם הוא אח מן האב לאותו שמת והיו בעולם אחד: ^{(הג' א)} והוא אינו סריס והיא אינה איילונית: ומצוה בגדול ליבם: לא רצה הולכין אחר הגדול אחריו: והכונס יבמתו זוכה בנחלה: וצריך שלא יהיה לאותו שמת בנים ובני בני': אבל אם היו לו בנים או בני בני' אפי' ממזרי' פטורה אשתו: אבל אם יש לו בני' משפח' ונכרית אינם קרוים בני': וכן לענין זקיקה: אפי' האח ממזר זוקק: אבל אם הוא משפח' ונכרי' אינו זוקק אמנ' בשפחתו נחלקו כי יש אומרי' שאין אדם עוש' בעילתו בעיל' זנו' ומסתמ' שחרר' ^{(הג' ב)} ודנין להחמי' כן כתב רב אלפס וגרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה כלל: והכונס יבמתו אם רצה לגרשה בגט ולהחזירה רשאי: ומי שהניח את אשתו מעוברת והפילה לאחר מותו תתיבם ^{(ר"פ א)} ואם ילדה ויצא חי לאויר העולם אפי' מת בשעה שנולד אמו פטור מן החליצ' ומן היבום ^{(ר"פ ב)} ואם מת בתוך ל' אפילו ביום ל' בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג הרי זה ספק נפל ספק בר קיימא ולפיכך אמרו חולצת ולא מתייבמת כדאיתא בפרק החולץ: אמר רב הונא מדברי סופרים שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים בפרוטה או בשו' פרוטה וזהו הנקרא מאמר: ואין המאמר קונה ביבמה קנין גמור וכמו שאין האשה מתקדשת אלא לרצונה כך אין עושין בה מאמר אלא מדעתה: וקטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה: וכשמקדש יבמתו יש לו לברך ברכת אירוסין ונישואין בעשרה כמו נישואין דעלמא וכותבים לה כתובה כדין כל נושא אשה ואם בא על יבמתו ולא עשה בה מאמר קונה קנין גמור ואין צריך לחזור ולקדש אותה אחר הביאה: אך מכין אותו מכות מרדות וכותב לה כתובה: שנינו הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין היתה ערה בין היתה ישינה בין בא עליה כדרכה בין בא עליה שלא כדרכה בין הערה בה בין גמר ביאתו קנה: בד"א שנתכוין לבעול: אבל אם נפל מן הגג ונתקע בה או שבא עליה כשהו' שיכור או שהיה ישן ולא הכירה לא קנה: אמרינן בפ' האומר ^{(הג' ג)} זה בני או שיש לי בנים הרי זה נאמן ופוטר אשתו מן החליצה ומן היבום: אף על פי שהיא מוחזק בלא בנים. אמר יש לי אח או אמר זה אחי אינו נאמן לאסור אשתי ולהניחה זקוקה ליבם כיון שהוא מוחזק בלא אחים הרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו: עוד מסקינן שם היה מוחזק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתה אין לי אחים אינו נאמן. וכן אם אמר על מי שהוחזק אח ואמר אין זה אחי אינו נאמן: מי שזינה עם האשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו ואפילו הוא מודה לה ואע"פ שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום. משום דאמרינן דכשם שזנתה עם זה זנתה עם אחר: מאין יודע הדבר שהוא בנו ודאי והרי אין לו חזקה וספק הוא ודנין להחמיר וחולצת ולא מתיבמת: נאמן עד אחד להעיד על יבמה שמת בעלה ומתיבמת על פיו. או שמת יבמה ^{(הג' ד)} או שנולד בן לבעלה להתירה לזר ואפילו עבד או שפחה או גוי אם הם מסיחי' לפי תומם מעידים במיתת היבם כמו שהם מעידים לאשת איש להתירה. אבל היא עצמה אע"פ שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי כדאיתא בפרק האשה: בפרק החולץ תנו רבנן יבמה שלשה חדשים הראשוני' נזונת משל בעל מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם עמד בב"ד וברח נזונת משל יבם: נפלה לפני יבם קטן: מיבם ודאי אינה אוכלת: אבל משל בעל בעי' היא ונחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר נזונת וחד אמר אינה נזונת והלכתא אינה ניזונת דמן השמים קנסוה. והא דאמרינן דיני בורח רוצה לומר דוקא כשנתרצה ליבם וברח: אבל לא נתרצה ליבם אלא לחלוץ אינו נראה שבענין זה היו מתקנין לה חכמים מזונות משל יבם: ודוקא ברח אבל לא ברח כיון שישנו לפנינו ונתרצה ליבם בשביל זמן מועט כזה שהוא מאחר ליבם אין נראה שמתקנים לה מזונות: אסור ליבם לישא קרובת זקוקתו כגון אמה או בתה עד שתתיבם לאחד מן האחים או שיחלוצו ותסיר זיקתו מעליה ויכול אחרי כן לישא כל קרובותיה אע"פ שכולן אסורות על אחיו שחלץ או יבם: תנן שומרת יבם שקדש אחיו אחות' משו' ר' יהוד' בן בתירה אמרו אומרים לו המתן מלכנוס עד שיעשה אחיך מעש' ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה מפני שיש זיקה ואסורות לו שתיהן. ותנן מתה יבמתו מותר באשתו ואיבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ור' חנינא אומרים מתה אשתו מותר ביבמתו והלכה כמותן לגבי רבי אסי ושמואל שאוסרים: ראובן שהיה נשוי שתי נשים והיתה אחת מהן אסורה לשמעון באיסורי ערוה ומת ראובן ונפלו לפני שמעון ואין שם אח אלא הוא שתיהם פטורו' מהחליצה ומהיבום כמו ששנינו בראש יבמות: ודרשו מהמקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואעפ"כ אמר הכתוב לא תקח. ואין לי אלא היא צרתה מנין תלמוד לומר לצרור. לא היא ולא צרתה אין לי אלא צרתה. צרת צרתה מנין כגון שהלכה הצרה ונשאת לאח השלישי ולו אשה אחרת ת"ל לצרור פירוש מיתור שני רישי"ן דרשינן שתי צרות: ואם היתה איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. איזהו איסור מצוה שניות מדברי סופרים: איסור קדושה. כל חייבי לאוין ^{(ר"פ ג)} ולענין כפייה אם אין ליבמ' כל בבית כופין היבם לחלוץ: ואם היא עשירה נהגו העול' לעשות פשרה בממון:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ומיהו היכא דאיכא לספוקי שמא כלו לו חדשיו אפי' ילדתו מת אסורה להתייבם וחולצת ולא מתייבמת. דשפיר חשיב ולד כיון דכלו לו חדשיו ואפי' ילדתו מת כדמוכח בנזיר גבי האומר אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוה ליה נזיר ספק לרבי שמעון. וצ"ע בסמ"ג ובמיימוני:

וזה לא מיתוק' כי אם דוקא בקים לן דכלו לו חדשיו ודאי וליכא למיקם עלה דמילתא אלא היכי דפירש ממנה ^{(הג' א)} לאחר ליל טבילתה ושוב לא היה עמה עד לאחר לידה ולפיכך אין לפוטרה מן החליצה היכא דמית הולד כ"א היכא דלא מת עד לאחר שלשים יום: וי"א דמקרי קים לן בגויה נמי כגון שבא עליה ופירש ולא ידעה עד חדש ימים ולבסוף שני חדשים לביאה שני' הוכר עוברה. הרי הדבר ידוע שמביא' ראשונה נתעבר' והוכר העובר לג' חדשים כמשפט:

בצרפת נהגו עתה לחלוץ ולא ליבם ובאשכנז נהגו גם ליבם. ודיני חליצ' מבוארים היטב בספר רבינו ברוך:

רפו

והוא אינו סריס. היינו סריס חמה אבל סרים אדם חולץ וחולצין או מיבמין לאשתו ועיין סמג והפוסקים:

ודנין להחמיר. שאשתו חולצת ולא מתיבמת:

לאחר ליל טבילתה כו'. בזה יש לעיין הרבה בשו"ת הגדולים אם יכולים לסמוך למנות מליל טבילה ואפשר דהיינו אם ילדה אחר ט' חדשים מהטביל' אבל אם ילדה אחר ז' אימר שהיתה מעוברת קודם שפרסה נדה והוי בר שמנה ואינו פוטר ועיין בשו"ת הריב"ש ז"ל סימן תמא:

האומר זה בני. עיין כל זה בהרמב"ם בפ"י מהל' יבום ובהמ"מ שם ובהר"ן שם בפרק האומר:

שנולד בן לבעלה. עיין שם בהרמב"ם ובהשגות הראב"ד ז"ל ובהמ"מ שם: