סמ"ק/רפ

<< · סמ"ק · רפ · >>

רמב"ם הל' שבת פרק כ"ט סמ"ג עשין סימן כ"ט טור אורח חיים סימן רסב ורעא

לעשות קידוש בשבת ערבית דכתי' (שמות כ', ח') זכור את יום השבת לקדשו ודרשינן ^{(הג' א)} זכרהו על היין ^{(ר"פ א)} ואין לי אלא בלילה ביום מניין ת"ל זכור את יום ואינו רוצה לומר שיעש' הקדוש הגדול אלא בורא פרי הגפן בלבד: ^{(הג' ב)} ואין מקדשין אלא על היין: מסקינן בפרק ערבי פסחים מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ואחר כן מברך ברכת המזון ואם גמר סעודתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה על כוס אחד ואח"כ מקדש על כוס ב': וכשם שמפסיקין לקדוש ^{(הג' ג)} כך מפסיקין להבדלה ופורס מפה ומבדיל: ומי שלא קידש בלילה ובין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו: ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום ד' מסקינן התם דאסור לטעום כלום קודם הבדלה: אבל לשתות מים מותר ואין חלוק בין הלילה ^{(הג' ד)} למחרתו: ואף על פי שהבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס: ואין מבדילין על השכר אלא אם כן הוא חמר מדינה: ואם אין לו יין סומך על הבדלת תפלה ^{(ר"פ ב)} והמבדיל על היין הויין לו בנים הראוין להוראה פסקינן התם טעם מקדש טעם מבדיל: ועוד תניא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ולאו דוק' מלא לוגמיו אלא כל שאילו מסלקו לצד אחד ונראה מלא לוגמיו: ואמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת ומקדש על הכוס מבעוד יום אע"פ שלא נכנס שבת לפי שמאותה שעה נאסר במלאכה: ופסקו הגאונים הלכה כשמואל דאמר אין קדוש אלא במקום סעודה וכן סוברין ר"ה ורבה הלכה למעשה הילכך לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית אחרת: ואמרינן התם א"כ למה אנו מקדשין בבה"כ ומשני לאפוקי אורחים ידי חובתם דאכלו ושתו וגנו בי כנישתא ופירשו התוספת דאף על גב דאמרינן התם דאין אוכלין בבתי כנסיות סעודת מצוה שאני ומותר' ואומר הר"ר נסים גאון דאם קידש אדם במקום אחד ע"מ לאכול במקום אחר דזה הוי קדוש ^{(ר"פ ג)} במקום סעוד' ואם אדם מקדש בביתו ויש לו שכן ששומע קידושו ויש לו שולחן ערוך בביתו ושומע קידוש חבירו על שולחנו יצא: היכא דנתכוון שומע ומשמיע דהוי קידוש במקום סעוד': ואמר בפריק המוכר פירות דאין מקדשי' אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח ויש שהיו רוצים להוכיח מכאן דאין מקדשין על יין אם הוא מבושל וכן אם יש דבש מעורב בו וטעו' הוא דלאו כללא הוא שהרי אמרו חכמי' סוחט אדם אשכול של ענבי' ואומ' עליו קידוש היו' אע"פ שאינו ראוי לנסך אלמא לא ממעט אלא מי שאין מנסכי' אותו ^{(הג' ה)} מחמת גריעותו או מחמת מיאוס כגון מגולה והכי אמרי' בירושלמי בד' כוסות של פסח דיוצאי' ביין מבושל אע"פ שבכוס א' אומר עליו קדוש היום אך אין מקדשין על השכר ואפי' הוא חמר מדינה ועל הפת פסק רש"בם דמקדשי' ונהגו כמותו ור"ת אוס' ^{(ר"פ ד)}: יין שריחו חומץ וטעמו יין מקדשין עליו כר' יוחנן דרבא סובר כן פ' בתרא דעכו"ם: ואומר זמן בכל לילי יו"ט חוץ משביעי של פסח והלכה ברכה ואח"כ זמן:

להתענג בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וכן רמז' משה רבינו בתורה דכתיב ועשית כל מלאכתך ואיך יוכל אדם לעשית כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות: ואין לך עונג גדול מזה: ובכלל זה כתיב וכבדתו מעשות דרכיך: ועל זה ^{(הג' ו)} אסרו ללכת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה: וכן ^{(הג' ז)} אל ידלג ואל ירוץ בשביל חפציו להרויח: אבל לדבר מצוה מותר ונראה לי כי בחורים המתענגים בריצתם: ובקפיצתם: מותר שאינם רוצים להרויח: וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראותו: ואל יאמר אדם לחבירו היה נכון לעמוד עמי לערב או למחר אבל או' לו הנרא' שתעמוד עמי לערב: ואל ירבה שיחה בטילה: והכל לדבר מצוה מותר:

שלמו העשיין דאוריתא:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ואין זכירה אלא ביין דכתיב זכרו כיין לבנון וכתיב נזכירה דודיך מיין.

אך אם מצפה שיהיה לו יין למחרתו לא יטעום עד שיבדיל כדאמרינן באמימר דבת טוות:

אך קשה מההיא דאמר אביי כי הוינן בי מר וכו' ושמא רוצה לומ' הכל בבית אחד וכגון מבית לעליה או מחדר לחדר דאילו מזוית לזוית בלא חילוק מחיצות אפילו ע"מ לא בעי כדפירש הר"י בפנים. ואותם בני אדם ההולכים לעשות קידוש לאלמנות הן יוצאות והם אינם יוצאים. ולכך נהגו שלא לשתות בבית האלמנות ואף על גב דשיטת התלמוד מוכחת כן שהיו רגילין לשתות בבית הכנסת מכוס של קידוש אף על פי שלא היו יוצאים מכל מקום נכון להחמיר. עכ"ל.

מיהו אף לפירש ר"ת במקו' שאין יין נכון הוא לקדש על הפת יותר מעל השכר אף אם הוא חמר מדינה. (ש"ע המנהג הוא כך דוקא בלילה אבל בבוקר יברך על השכר שהכל קודם ברכת המוציא)

רפ

זכרהו על היין. והוא מדרבנן ועיין סמ"ג:

ואין מקדשין אלא על היין. עיין לקמן:

כך מפסיקין להבדלה כו' בוודאי חשיכה ולא בספק חשיכה ועיין סמ"ג:

למחרתו. פי' אם לא הבדיל בלילה וכדלקמן ובהגה"ה סי' ב':

מחמת גריעותו כו' הוא שריחו רע. ומגולה אף על גב דשהייה במסננת דמאוס:

אסרו ללכת בתוך שדהו משום ממצוא חפצך סמ"ג:

אל ידלג ואל ירוץ בשביל חפצו בסמ"ג אי' משום מעשות דרכיך וא"כ אפי' שלא בשביל חפצו לא ירוץ וכן משמע בש"ס וצ"ע: