סמ"ק/ריג

<< · סמ"ק · ריג · >>

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ט סמג לאוין סי' קמא טוי"ד סימן פ"ז:

שלא לאכול בשר בחלב דכתיב (דברים י"ד, כ"א) לא תבשל גדי בחלב אמו ואמרו רבותינו כתיב בתורה שלשה פעמים לא תבשל גדי: ותנא דבי רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה: ואחד לאיסור הנאה: ואחד לאיסור בישול: מי שבשל חצי כזית בשר וחצי כזית חלב לוקה משום בישול לדברי לוי אפילו לא אכלו: ^{(הג' א)} וכן האוכל כזית משניהם מן הבשר ומן החלב שנתבשלו כאחד לוקה: וגדי ג"פ שמואל דורש אותם בפרק כל הבשר חד לאשמועינן ^{(הג' ב)} שאיסור בשר בחלב חל על איסור נבלה אם בשלו בחלב: וחד לרבות השליל שבשלו בחלב שחייב עליו. ואחד למעט בהמה טמאה שלא יתחייב משום בשר בחלב: ושלש בחלב אמו דרשי' בחלב אמו ולא בחלב זכר אם נשתנה והיו לו דדים: בחלב אמו ולא בחלב שחוטה שאינה ראויה להיות אם: ^{(ר"פ א)} בחלב אמו ולא בחלב בהמה טמאה: אין לי אלא בחלב אמו גדי בחלב פרה ורחל מנין תלמוד לומר בחלב דמאחר שכתב באחד מהם בחלב אמו היה יכול לכתוב בב' האחרי' באמו והייתי יודע שהיה רוצה לומר בחלב אמו: היא עצמה בחלב' מנין ת"ל בחלב אמו כל הדברים שאמרנו בתורה שבעל פה נמסרו למר"עה ואסמכינהו רבנן אקראו בכלל גדי ולד השור ולד השה וולד העז עד שיפרט לך הכתוב גדי עזים ולאו דוקא גדי אלא שדבר הכתוב בהווה שנינו בפ' כל הבשר כל הבשר אסור לבשל בחלב: מהם מדברי תורה ומהם מדברי סופרים: לדברי ר' עקיבא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ובשר דגים וחגבים מותר לבשל בחלב ומותר לאכול: ואסור להעלות בשר עם הגבינה על השולחן אפילו בשר עוף כדברי בית הילל: ומפרש התם באי זה שלחן אמרו בשלחן שאוכל עליו: אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש: וצורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ואע"פ שצוננין הם צריך בהו הדחה אם יגעו ^{(ר"פ ב)} זה בזה: רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אורחים שנתארחו בפונדק זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום זה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין מאחר שאין מכירין זה את זה אף על פי שאין שום דבר מפסיק דלא אסרו אלא מעין תפיסה אחת ופרש"י תפיסה אחת שמכירים זה את זה ואין שום דבר מפסיק אמ' רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה ^{(ר"פ ג)}: ובשר שבין השינים נידון כבשר גמור שנא' הבשר עודנו בין שיניהם ^{(ר"פ ד)} אכל גבינ' מות' לאכול בשר אפי' באות' סעוד' רק שיעש' קינוח והדח' ושניה' בפה דתניא ושוין בית שמאי וב"ה שמדי' וכ"ש שמקנח ומפרשי רש"י ורבינו חננאל שצרי' שניה' קינוח והדחה: ומסקינן בפרק כל הבשר שבכל דבר יכולין לקנח בר מקמחא תמרי וירקא ורבינו יהודה אומר שר"י היה נוהג ששורה פת במים או ביין ואוכל שהשרייה עולה בשביל שניהם קינוח והדח' בפה או שיאכל דבר המקנח ואח"כ ישתה יין או מים ^{(ר"פ ה)} תני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורין ומפרש רבינו תם אפילו באוכל העוף קודם וטעמא דאגרא לפי שהעוף אינו נדבק בידים בשינים ובחניכיים ויש עוד לפרש דבריו משום דסבירא ליה בשר עוף בחלב אינו אלא מדברי סופרים כדברי רבי עקיבא שאמר חיה ועוף אינן מן התורה ותפס עוף בדבריו לפי שהוא מצוי יותר מחיה ומתוך זה הפירוש מתיישב מה שלא נהגו העולם כמותו כי יכולים לומר דסבירא לן בשר עוף מן התורה אסור לאוכלו בחלב ומחמירין כבית הלל ואפילו להעלותו עם הגבינה על השולחן אסור פן יבא לאוכלו באלפס רותח עם הגבינה ^{(ר"פ ו)}: אכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך נטילת ידים בנתיים עם קינוח הפה והדחת הפה ומסיק התם דדוקא בלילה בעי נטילת ידים אבל ביממ' לא צריך שיכול אדם לראות אם גבינה מדובקת על ידו אי לא ^{(ר"פ ז)} ואמר רב חסדא אכל גבינה מותר לאכול בשר אכל בשר אסו' לאכול גבינה ומפרשי בה"ג וכן ר"ת דהא דקאמר אכל גבינ' מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים:

^{(ר"פ ח) (הג' ג)} ורש"י פיר' מותר דקאמר בקינוח הפה ובהדחה ובנטילת ידים ואסור דקאמר רוצה לומר אפילו בקינוח הפה עד סעודה אחר' והיינו שש שעות ויש מפרשים סעודה אחר' היינו ברכת המזון בלבד ^{(ר"פ ט)}:

טיפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר אם יש בה בנותן טעם באות' חתיכה אסורה פי' שאין שאר חתיכות שבקדרה מסייעות אותה לבטל הטפה ומיירי דכולה ביובש אבל אם מקצתה בתוך הרוטב שהחתיכה מושכת אותה אל הרוטב מסייע הכל לבטל אבל כשהיא כולה ביובש לגמרי נאסרה לבדה ^{(ר"פ י)}: ואם ניער אחר כן באחר שקבלה אותה חתיכה טעם מן החלב ונאסרה לפי שהית' כולה ביובש כדפרישית או כסה צריך ששים מהחתיכ' משום דאמרינן דחתיכה עצמה נעשית נבילה: ואם יש ששים מן החתיכה השאר מותר אבל אות' חתיכה לעולם אסורה וטפת חלב שנפלה על דופן של כלי מספק' לן בפרק דם החטאת אי מפעפע בכל הכלי אי לא הלכך כשנפל' כנגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטיפה מותר ממה נפשך אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינה מפעפע א"כ לא יאס' אבל אם נפלה נגד הריקן שמא מפעפע בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ששים מן הטפה ונעשה אותו מקצת מן הכלי נבל' וכשיערה הרוטב מן הכלי ילך הרוטב על אותו מקצת כלי ויאסרנו לפיכך אם מיד הניחה להצטנן שלא הגביה הרוטב כלל מעת שנפלה עד שנצטנן לגמרי מותר או בעוד שהוא רותח ינקוב שולי הכלי מתחת כדי שיצא הרוטב דרך אותו נקב ולא ילך דרך אותו מקצת הכלי שהוא אסור ^{(ר"פ יא)} והר"ר אפרים היה רוצה לומר דאין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב ואין שיטת ההלכה מוכחת כן: פרש"י לקדרה ^{(ר"פ יב)} בין עם בשר בין בלי בשר בעינן קריעה שתי וערב וטוח' בכותל: ולצלי חותכ' שתי וערב: ולר"נ בלא חתיכה ולר"ת לצלי או לקדרה בלא בשר חותכה שתי וערב ולקדר' עם בשר חותכ' שתי וערב וטוחה בכותל: ^{(ר"פ יג)}

דיני ביטול בשר בחלב ^{(ר"פ יד)} כשתוחבין כף חולבת בקדר' של בשר או להפ' משערין בכל מה שנתחב בקדרה של בשר דלא ידעי כמה דנפיק מיניה: אבל מה שלא נכנס ברוטב אין אוסר ^{(הג' ד)} ואפי' בכלי מתכות ^{(ר"פ טו)} אבל לענין הגעלה צריך להגעיל כולו כדאמרינן בפרק דם חטאתו בישל חטאת בישל איסור במקצת כלי צריך הגעלה בכל הכלי: ואומר הר"ם על כובנין שקורין פייטי"ר לא יגעיל רק מה שנגע בכותח ומעט למעלה: ואם תחב ב' פעמי' ולא נודע בינתים יש להצריך ב' פעמים ס' וראיה ממסכ' תרומות וה' דינים הם האחד היכ' דהכף בת יומא כשיש ששים מן הכף בקדרה הקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלוע' מבשר בחלב ואפי' בדיעבד נמי אוסרת אם חזרו ותחבוה בין עם בשר בין עם חלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין ששים הכל אסור ואפי' בהנאה ואפי' הקדר' ^{(ר"פ טז)} אך לתת לתוכה פירות או צונן מותר אחרי שאין ההנאה מגוף האיסור: הב' והיכא שאין הכף בת יומא אין צריך ששים והקדרה והתבשיל מותרין והכף אסורה לתוחבה לא בקדר' של בשר ולא בקדרה של חלב ^{(ר"פ יז)}. הג' וצריך החכם לחקור אם נתנו מים לתוך הקדר' אחר תחיבת הכף דודאי אין אותן מים מצטרפות להתיר: הד' ואם נשפכו המים שבקדרה וספק אם היו בה ששים באותה שעה אם לא לפרש"י דטעם כעיקר דרבנן אזלינן לקולא: ולפירש רבינו תם דהוי דאוריתא אזלינן לחומרא ונהגו כפירו' רבינו תם ^{(ר"פ יח)} וכתוב בספר התרומה וחכם הבא להתיר קדרה בשביל שאינה בת יומא צריך לחקור אם הוחמו מים חמין בקדר' בתוך מעת לעת שאם הוחמו הוי הטעם הנפלט במים איסור שאין בו ס' דבכולה קדרה משערינן ונעשה בן יומו: ודוקא בקדרה הבלועה מאיסור אבל בקדרה שנשתמשו בה בשר ואח"כ מים חמין בתוך מעת לעת של בשר ובתוך מעת לעת השני נשתמשו בה חלב מותרת ^{(ר"פ יט)}: ויש הרבה מקילין גבי דין ראשון דחמין דאחרי שאין בגוף האיסור בן יומו אין להחשיבו בן יומו וכן הדעת נוטה:

ודגים ^{(ר"פ כ)} שעלו בקערה של בשר מותרין לאכול בכותח: ונהגו רבותינו דהוא הדין נתבשלו ^{(ר"פ כא)} צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכול בכותח לפי שהשמנונית על הסכין ומיהו אם שמו הצנון בקדרה אינו אוסר אלא לפי חשבון שמנוני' הבלוע אבל חתכו בסכין של גוים צריך ס' מכל הצנון ואפי' אינו בן יומו דסתם סכין יש בו שמנוני' נדבק אם לא מורק בכונה או נעצה עשר פעמים בקרקע ומסיק התם דוקא צנון אבל קישואים גריר לבי פסקי' ואכיל אבל לפת מותר לגמרי ועוד אם חתך לפת קודם חתיכת הצנון מות': ^{(ר"פ כב) (הג' ה)} ואמ' רב נחמן אסור להניח כד של כותח אצל כד של מלח אבל אצל חומץ מותר וכן כד של בשר אצל כותח מותר לפי שהעולם נזהרים: ופת שאפאה עם בשר צלי בתנור רש"י פסק דמות' לאוכלו בכותח ור"ת לחומר' דאסור לאוכלו בכותח: וגם יש אומרים דאפי' נצלה בשר עם דג אסור לאוכלו משום דקשה לד"א ודוק' בתנור קטן כעין שלהם אבל בתנורים גדולים כעין שלנו אין להקפיד: ופירשו לי רבותי המחזיק י"ב עשרונים של מצוה זהו תנור גדול ואין לשין העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה: ומסיק רב ענן כעין תורא שרי (פי' ללוש מעט כעין של שור) וקיבה של נבילה או של טריפ' ושל גוים מותרת אם לא נמלח' בעור ואם נמלחה בעור אפילו של ישראל אסורה ואם שהתה יום אחד בעור אסור' אפי' בלא מליחה שהשהייה מבלעת' כבישול: וכשירה שינקה מן הטרפה החלב צלול אסור והקרוש מותר:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

מיהו מדרבנן אסור ומהאי טעמא צריך קריעה בכחל עכ"ל.

ומיהו אם הם מבושלים או צלויים והם לחים בעו קליפה כי ההיא דבר גוזלא. אבל בחיים סגי בהדחה אפי' הם לחים רק שלא יהיו לחים מחמת מליח' דמליח כרותח ואם שניהם מלוחים שניהם אסורים כשנוגעין זה בזה ואם האחד מליח והאחד תפל התפל אסור והמליח מותר. ואם הם יבשי' אפילו הם מלוחי' סגי בהדח' כיון ששניהם חיין.

פי' עד סעוד' אחרת שכן היה נוהג מר עוקבא אבל באותה סעודה אפילו בקינוח והדחה אסור.

א"כ לפי זה אפי' בסעודה אחרת צריך לנקר שיניו שלא יהא שום בשר בין השינים. אבל באותה סעודה אפי' לא יהיה בשר בין השיני' אסו' כדפר"שי לפי שהבשר מוצי' שומן ומושך הטעם בפה זמן ארוך. עכ"ל

ובשם ריב"א שהיה מקנח בפת לבד והדחה לבדה שהיה בולע מים ומכניס אצבעו ומדיח את פיו עכ"ל

אם כן יש להחמיר בעוף כמו בבשר בהמה לכל מילי. עכ"ל.

מיהו נכון להחמיר ואפילו ביממ' לפי שפעמים שהגבינה שמינה ונדבק הלחלוחית על ידו אף על פי שאינו נראה.

ואכל בשר אסו' לאכול גבינ' היינו בלא נטילת ידים וקינוח הפה, אבל בנטילת ידים וקינוח הפה מותר לאכול גבינה אחר בשר אפילו בתוך אותה סעודה, ומר עוקבא שהיה ממתין עד סעודה אחרת חומרא בעלמא הוא שהיה מחמיר על עצמו מיהו נהגו העולם כפרש"י דפי' דבשר אחר גבינה מותר דוקא על ידי קינוח והדחה וגבינה אחר בשר אסור אפילו בקינוח והדחה עד שיעו' שהיית סעודה אחרת והיינו שש שעות ואז מותר בלא קינוח והדחה ובלבד שלא יהא בשר בין השינים.

אמנם דוקא כשהוא אוכל בשר בעין אבל אם אכל תבשיל של בשר כגון בצים מטוגנים בשומן או של ינקוק"ה מותר לאכול גבינה אחריו ע"י קנוח והדרה לכל הפירושים כדפירשו בתוספות גבי ההיא דקאמר אבל בין תבשיל לגבינ' חובה עד כאן מה"רפ נ"ע מיהו רב אלפס פי' דבעי שישהה שיעור שש שעות וכן משמע מתוך פר"שי עד כאן לשונו.

ויש רוצים לומר שחתיכה שחצייה בתוך הרוטב וחצייה חוץ לרוטב ונפלה טיפת חלב על אותו צד שחוץ לרוטב ודאי הרוטב ושאר חתיכות מסייעין לבטל אותה טיפה להתיר גם מאותה חתיכה אותו מקצת שבתוך הרוטב אבל מה שיש ממנ' חוץ לרוט' אסור כיון שאין באותו מקצת שחוץ לרוט' ס' מאות' טיפ' וצריך להמתין עד שיצטנן וחותך אותו מקצת שחוץ לרוט' לפי שהו' אסור ושיבוש הוא בידם דבהדי' פי' בתוס' וגם בפנים גבי טפת חלב וכו' דמיירי דוק' שהחתיכה כולה ביובש כגון שאותה חתיכה מונחת על גבי חתיכה אחרת שמחצתה חוץ לרוטב דהשתא הויא אותה חתיכה העליונה שנפלה טיפת חלב עליה כולה חוץ לרוטב ולהכי אמרינן דאין הרוטב ושאר חתיכות מסייעו' לבטל הטפה אבל אם הית' אותה חתיכ' שנפלה טיפת חלב עליה מקצתה בתוך הרוטב אז היה רוטב ושאר החתיכות מסייעו' לבטל הטפה ולהתיר גם אותה החתיכה אפי' מה שיש ממנה חוץ לרוטב וכן משמע בפנים וכי תימא היא גופה טעמא מאי היאך יועיל הרוטב לאותו מקצת שחוץ לרוטב יש לומ' דטעמ' רבה איכא שהרי אע"ג דקיימא לן דאיסור הנבלע בחתיכת היתר אין מתפשט מחתיכ' לחתיכה כ"א על ידי רוטב כדמוכח בההיא דטפת חלב וכו' כדפי' רבינו ברוך מכל מקום באותה חתיכה מצויה מתפשט בכולה אפילו בלח רוטב כדמשמע בההיא דטיפת חלב הילכך כשמקצת החתיכה בתוך הרוטב ונפלה טיפה על אותו מקצת שחוץ לרוטב אותה טיפה מתפשטת גם בכל הרוטב ובכל החתיכות שבקדרה שהרי אף על גב דנפלה באותו מקצת שחוץ לרוטב מכל מקום היא מתפש' בכל אותה חתיכה כדפרישית וכיון שמתפשט גם באותו מקצת שבתוך הרוטב הרי חוזרת ומתפשטת בכל הקדרה על ידי הרוטב. עכ"ל:

ומיהו בקושי יש להתיר ע"י נקיבת הקדרה דהא אי אפשר שלא ינענע הכלי מעט ויגע הרוטב באותו מקצת כלי שנאסר ולכן טוב להמתין שלא יגע בכלי עד שיצטנן והעולם נהגו לאסור כשנפל בדופן שלא כנגד הרוטב ודוקא כשנפל שלא לצד האש אבל לצד האש נהגו להתיר לפי שהאור שורפו ומיבשו מיד (ש"ע ואז הקדרה נמי שרי) ובלבד שיקנח מיד ודוקא בטיפה בעלמא כגון דבר מועט אבל אם נפל רוב חלב אין להתי' אפי' כנגד האור אלא אם כן נפל כנגד הרוטב וע"י ס' (ש"ע ואז הקדרה אסורה אף אם יש ס' בתבשיל נגד הטיפה ויערה התבשיל מיד ממנה בצד אחר שלא בצד הטיפה ואם בשלו בקדירה פעם אחרת דינו כמו בפעם הראשון) ומורי הרב ר' יחיאל היה אומר בשם רי"בא שהיה מתיר גם שלא כנגד הרוטב ושלא נגד האש על ידי ס' בשעת הדחק כגון בערב שבת עכ"ל.

והנה נהגו העול' שלא לבשל הכחל עם הבש' כלל אפי' ע"י קריעת שתי וערב וטוח' בכותל וצריך עיון על המנהג דלכאורה מותר הוא לכל הפרושי' ע"י קריעה וטיחה ומיהו כמדומה ששמעתי ממורי רבי יחיאל שיש לסמוך ממנהג העול' לפרש"י שפי' דלקדרה שהזכיר התלמו' גבי כחל בקריעת שתי וערב וטיחה בכותל היינו לקדרה בלא בשר והלכך לפי זה לא מצינו שום היתר עם בשר בשום ענין וגם היה אומר מהאי טעמא נהגו שלא לבשלו בקדרה כלל אפילו בלא בשר לפי שסופו לבשל בשר בקדרה והוי כמו כחל עם בשר והי' אומר כי בשכבר היו נוהגים להיות להם קדרה מיוחדת לכחל לבדו: ומיהו אין לסמוך עכשיו ע"י שאין רגילין בכחל כ"כ עתה הילכך איכא למיחש דילמא אתי למטעי לבשל אח"כ בשר באות' קדר' ומיהו פשט התיר' לחותכו בסכין של בשר אפילו כשהכחל רותח כיון שקרעו שתי וערב וטחו בכותל: וחותכין לכתחלה באותו סכין בשר אחרי כן וצריך עיון מאי שנא מקדר' בלא בשר שהחמירו לבשל בשר אחריו ושמא מה שהחמירו בקדרה אין זה משום בשר דאחר כן אלא גזירה דילמא אתי לבשל בשר עם הכחל ביחד וזה לא שייך גבי סכין וצריך עיון: עכ"ל:

בפנים מפרש כי לפי' ר"ת בעי קריעה שתי וערב לקדרה בלא בשר או לצלי: לכאורה משמע דר"ל קריעה גמור' דלא סגי מאותה קריעה שקורעין אותה לשנים כשחולקים הרביעים של צד האליה לשנים ומיהו לפי לשון התוספות משמע דסגי בהכי שפיר לרבינו תם דבעי קריעה מועט' גבי קדרה בלא בשר ולגבי צלי היינו להוציא את החלב שהוא כנוס בתוך הכחל שיש לו טעם חלב גמור לפי זה היה נרא' דהוי סגי באותה קריעה שקורעין הכחל לשנים כשחולקין הרביעים של צד האליה לשנים דבההיא קרועה יוצא החלב שהוא בעין בין ב' דפנות הכחל אף על פי שלא קרעו אחרי כן כלל לא שתי ולא ערב וכן נראה דבתוס' לא הזכיר לא שתי ולא ערב כי אם קריעה מועטת ושמא דיעבד יש לסמוך על זה אבל לכתחיל' נכון לעשות כמו שפירש רבינו בפנים:

מעשה בא לפני מורי הרר"י מקדר' חדש' שבשלו בה מים ותחב לתוכה כף חולבת בת יומא ולא היה במים כדי לבטל ואחר ימים בשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בתוכה כף שנשתמשה לבשר כמו כן בת יומא וכמו כן לא היה במים כדי לבטל והורה שנבלע מפגם בשר בחלב והקדר' אסורה להשתמש בה בשר או חלב אבל לבשל בה דגים מותר ומיהו נראה כיון שהקדרה חדשה מתחילה לא בשלו בה חלב מעולם אע"ג שתחבו בה כף חולבת שהיתה בת יומא וגם אין בקדרה ששים מכל מקום אין הקדרה נעשית חולבת בהכי לאסור אם בשלו בה בשר אחר כך אפי' בו ביום משום דהוי נ"ט בר נ"ט. הטעם היוצא מן החלב אל הכף ומן הכף אל המים שבקדרה ומן המים אל הקדרה עצמו ועדיין הוא היתר ומהאי טעמא נמי אם לאחר מעת לעת מתחיבת כף חולב' הוחמו בה מים חמים ותחבו בה כף של בשר בת יומא מותר להשתמש בקדרה לכתחילה בבשר וטעם חלב שנבלע בהקדרה בתחילה על ידי כף חולבת לא חשיב טעם כדפרישי' ואמנם אמת הוא כאשר פסק הרב בפנים דקדרה הבלועה מבשר בחלב אפילו בפגם אסור להשתמש בה לכתחילה לא בשר ולא חלב ומשכח' לה כגון קדרה של חלב שנשתמש בה חלב בעין ואחר מעת לעת נשתמשו בה בשר הבש' מות' מטעם שהחלב הוא פוגם לפי שאינו בן יומו אבל הקדרה אסורה להשתמש בה לכתחילה לא בשר ולא חלב לפי שהיא בלוע' מפגם בשר בחלב ואם היא של נחושת יגעילנ' לאחר מעת לעת של מעשה שני ואם היא של חרס אין לה תקנה להשתמש בה לא בשר ולא חלב. עכ"ל.

מיהו אומר מורי דצ"ע דבמתכת חם מקצתו חם כולו היה נראה דגם מה שלא נכנס ברוטב פולט.

נראה היינו דוקא בקדרה של חרס דאין לה תקנה בהגעלה: אך קדירה של מתכות מות' בהגעלה ואף על גב דטעם כעיקר דאוריית' מכל מקו' בהגעלה יוצא כל הטעם:

אך בדיעבד אינה אוסר' מחמת בליעה ראשונה כיון שאינה בת יומא מבליעה ראשונה:

מיהו יש לתמוה כשהכף בת יומא ויש ס' מן הכף דאמרינן דהקדר' מותרת וכף אסורה בין עם בשר בין עם חלב ולמה כיון שיש לו ס' בקדרה מן הכף אם כן יחשוב לכף ההגעלה מבליעה ראשונ' ויהיה לה דין הקדרה עצמה אם בשר בשר אם חלב חלב ויש לומר דלמא אתי למטעי אטו היכא דלא נתחבה הכף בקדרה כ"א מקצתה. ועוד ההגעלה אינה מועלת כי אם דוקא ברותחין כל כך שמעלין רתיחה. ולענין הצרכת ששים בעינן אפילו שאינה מעלת רתיחה רק שתהא רותחת שהיד סולדת בהו ועוד דמספק רתיחה מצריכינן ששים והגעלה אינה מועלת כי אם ודאי רותחת ועוד אנו מצריכינן ששים מכל אפילו בספק תחיבה כולה והגעלה אינה מועלת כי אם בודאי תחובה כולה.

ואע"ג דהחמין שבנתיי' משוו לה בן יומא והוי לשבח מ"מ איכא נותן טעם בר נותן טעם להתיר בתחיל' מן הבשר לקדרה ואחרי כן מן הקדרה למים חמין שהוחמו בנתיי' ואחרי כן מן המים חמין לקדרה והכל של היתר אבל בקדרה הבלוע מאיסור אין להתיר מטעם זה כדפי' רש"י גבי קיבה דלא שייך היתר דנותן טעם בר נותן טעם כי אם מהיתר להיתר כגון מבשר לחלב אבל גבי איסור אע"ג דלגבי האיסור עצמו הוי נותן טעם בר נותן טעם מכל מקום כל מה שיוצא ממנו אפילו ההיתר אסור משום דקיימא לן דחתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסר' אפי' ההיתר שבה הלכך אף על גב דגבי האיסו' הנבלע במים החמין שהוחמו בנתים הוי נותן טעם בר נותן טעם בהיתר שבא אחרי כן מכל מקום המים ענמן לבדן אסורין משו' דחתיכה עצמה נעשית נבילה כדפרי' וכמו כן המי' נעשו נבילה כשיבלעו מאיסור אבל גבי היתר בהיתר כמו בשר בחלב כשהמים בולעים מטעם הבשר מכל מקום אין שם בשר על המים הלכך כשחוזר ונותן טעם בחלב אחרי כן אין לחוש כי אם מטעם הבשר שבתוך המים שחוזר ונכנס בחלב ואותו טעם דבשר שבמים הוי נותן טעם בר נותן טעם כדפרישית ומהאי טעמא פירש רבינו ברוך דבצלים או כרישי' הבלועי' מאיסור ונתנן בקדרה של היתר צריך ששי' מכולם ולא סגי ששים מן הבליעה אבל אם הכרישי' או הבצלי' בלועי' מטע' בשר ונתנן בקדרה של חלב או להפך אין צריך ששים רק מן הבליעה ולא מכולם והיינו טעמא משום דגבי איסו' הבלוע שם האיסור על כל החתיכה כדפי' אבל גבי בשר אין שם בשר על כל התתיכה וכי תימא היא גופה מאי שנא זה מזה דגבי בליעת האיסור חשבינן כולה חתיכה כבליעה עצמה וגבי בליעת היתר דבשר בחלב לא חשבינן כולה חתיכה כבלועה עצמה ויש לומר דטעמ' דבליעת איסור היינו משום דאפשר לסוחטו אסור פירוש שאם היה יכול לסחוט האיסור הנבלע חוץ מן החתיכה שלא היה נשאר בו טעם איסור כלל מ"מ אסורה החתיכה לעולם כיון שחל עליה שם איסור שעה אחת וזה הטעם לא שייך גבי בליעת היתר: עכ"ל.

אמרי ר"י והר"ם שאם דש כותח שקורין שלש"א במכתש של בשר דמות' לאכלה בחלב ואף על גב דאמרי' דבית חרוסת כרותח מכל מקו' קיימ' לן ^{(הג' א)} כפירושא דלאו דוקא עלו דה"ה אם נתבשלו:

ודוקא נתבשלו במים אבל נצלו לא ואפילו עלו או נתבשלו דוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור להעלותם או לבשלם בכלי של בשר כדי לאכלם בכותח כדפי' לעיל בהלכות הגעלה ומכאן מתיר רבינו ברוך קערות של בשר בני יומן שהודחו במחבת חולבת שאינה בת יומא אפילו בכלי ראשון אפילו המים רותחין או איפכא קערות של חלב במחבת של בשר אבל אם שניהם בני יומן לא: עכ"ל:

צנון שחתכו בסכין כו' פי' רבי ברוך דאפילו אם הסכין אינו בן יומו כדאמרי' בעכו"ם גבי חילתית ולפי זה משמע אפילו בלא שמנונית בעין דאי בשמנונית בעין פשיטא דכך יש לשאינו בן יומו כמו לבן יומו ובפנים פירש דוקא כשיש שמנונית בעין מיהו מסתמא יש ליישב לכל הפירושים דסתם סכין יש שמנוני' נדבק עליו ועוד פי' ר' ברוך דשומי' ובצלי' וכבשי' יש להם דין צנון וחלתית ומיהו הר' ר' יחיאל אומר אין לך אלא מה שאמרו חכמים דוקא צנון וחלתית והביא ראיה מפרק גיד הנשה דאמרינן אין לך נותן טעם באיסו' יותר מבצל וקפלוט אלמא מדמי בצל וקפלוט לשאר איסורין כן הרבה גדולים שוים בזה ומודי' לו עכ"ל

ריג

וכן האוכל כזית משניהם. עיין לחם משנה:

שאיסור בשר בחלב חל על איסור נבלה אם בישלו בחלב. דווקא בישלו חל על איסור נבלה אבל אם אכלו לא לקי משום בשר בחלב דלא חל על איסור נבילה ועיין רמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מ"א הלכה ו' ובמ"מ שם:

ורש"י פי' מותר דקאמר בקינוח הפה ובהדחה כו'. לכאורה הוא כפול:

ואפי' בכלי מתכות. עיין לעיל ריש סימן ר"ה ובהגה"ה שם:

כפירושא צ"ל כפרש"י:

ואמר רב נחמן אסור להניח כו' עיין ברמב"ם פ"ט מה' מאכלות אסורות הלכ' כ"ה והגהות מיימונ' שם: