סמ"ק/ריד
דין ביטול דבר יבש רמב"ם פרק יו דמאכלות טור י"ד סימן קי סמ"ג לאוין קמא:
בריה שנתערבה אינה בטילה: וכן חתיכה הראויה להתכבד ודבר שדרכו לימנות לעולם פלוגת' דר"מ ורבנן דר"מ אומ' לא בטיל וחכ"א בטל חוץ מששה דברים: ולדברי ר"ע שבעה ואלו הן אגוזי פרך: ורמוני באדן: וחביות סתומות: וקולחי תרדין: וקולחי כרוב דלעת יונית: ורבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית: ומספקא לן הלכה כמאן כי אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ כיון דבכמה מקומות מייתי הניחא למ"ד את שדרכו למנות שנינו. וההיא פלוגתא ליתא כי אם לר"מ משמע דהלכה כרבי מאיר: וגם ממלת דרבי מאיר מספקא לן אי את שדרכו למנות שנינו כר"י או כל שדרכו למנות כריש לקיש: ונראה דהלכ' כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו:
ודין חתיכה הראויה להתכבד ר"ל כמו שהיא עתה. אך אם בהמה עם הצמר או עוף עם הנוצה אין זה ראויה להתכבד ובטלים (ר"פ א) אך אם אין מחוסר רק בישול שפיר מתקרי מתכבד: והני מעים אמרי' בנדרי' (ד' נד) לאו בני מיכל נינהו ודאכיל להו לאו בר אינש א"כ אינם ראוים להתכבד (ר"פ ב) וכל אלו שאמרנו שבטלים מן הדין אין צריך לזרוק אחד מהם אך נהגו העולם לזרוק אחד שלא כדין דהא אמרינן בכל דבר אין צריך להרים חוץ מתרומה מפני גזל השבט: ואפי' נתבשלו כולם יחד אפי' הרוטב מותר מן הדין אחר שכבר נתבטל' וכל אלו שאמרנו שאין בטלי' י"א אפילו הם ספק איסור כדאמרינן בביצה ספיקה אסור': נתערב' באלף כולם אסורות (ר"פ ג) ואף על גב דקיימא לן דספק ספיקא מותר ואפילו באיסור דאורייתא: הכא כיון דאין הספק מענין אחד לא שרינן: ולא היא דבמסכת תרומות מוכח דשרי: (ר"פ ד) ותשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכר' בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאיזו לקח ספיקו אסור: דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מן התורה (ר"פ ה) ובנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע של איסור אחרי שהוא מבורר אך אם בא הגוי ונטל לפנינו הוי כלוקח ואם שלא בפנינו הוי כנמצא: ובעלי חיים אמרינן בזבחים דהוי קבוע וחיישינן שמ' יקח מן הקבוע אחרי שאינו מבורר והיינו דוקא באיסור הנאה או בשביל חומר קדשים:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
ואף על גב דלאחר מכאן מסירים הנוצה והעור מ"מ כיון דבתחלת התערובת נתבטלו שוב אין חוזרין וניעורין ומהאי טעמא נמי שרי לבשל הכל יחד וראיה מפרק התערובת דף (ע"ג ע"ב) דפריך תלמודא אלא מעתה מגיסא ה"נ דאסר ליה וכדפי' שם בשיטה וא"ת היאך התרננולת בטילה בנוצתה נהי דמשום כבוד ליכא מ"מ איכא משום דבר שבמנין: וי"ל דהא פסקינן הלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות לעולם דוקא אין בטיל ותרנגולת אין דרכה למנות לעולם דאפילו בהמה גסה לא חשיב תלמודא את שדרכו למנות לעול' מדפרי' תלמודא גבי שור הנסקל הניחא למאן דאמר וכו' פ' התערובות ומהאי טעמא ביצה טריפה בטלה אך ביצה הנולדה ביום טוב אפילו ספיקא אינ' בטילה משום דהוי דבר שיש לו מתירין כדאיתא בפר"ק די"ט וכבש שלם למחר הפשט' או רביעי שלם צריך עיון לענין בטול עכ"ל.
ומכאן הורה על קורקבן של תרנגול טריפה שנתער' עם קורקבני' כשרים שהוא בטל ברוב ונראה דה"ה לענין שאר בני מעים עכ"ל.
ומכאן הורה רבינו יב"א על רגלים של ספק טריפה שנתערבו ברגלים של היתר שאינם בטלים ברוב. והיא גופ' קשי' דהא אפי' דודאי טרפ' היה להם להתבטל לפי מאי דאסיקנ' הלכ' כר' יוחנן דאמ' את שדרכו למנות שנינו. ושמא משו' חששא דכיבוד נגעו בה. דמסתמ' רגל של בהמ' גסה עשוי להתכב' ושל דקה נמי אפי' אם תרצ' לומ' דאינו עשוי להתכבד מ"מ לאפלוג רבנן. ואם לא הסירו הטלפים צריך עיון עכ"ל. עוד אמר מורי הר"פש כי רבינו ברוך פי' וכן בפנים דהיכא שהאיסור חשוב שלא להתבטל. דאין להתירו אפי' בספק ספיקא ופי' בפני' הטעם לפי שאין שתי הספקות מענין אחד. אבל י"מ דטעמא דספק ספיקא מותר היינו משו' דאיכא למתלי ברובא דהיתר. וא"כ כי היכי דאיסור שיש בו חשיבות אינו בטל ברוב כמו כן לא יהיה מותר ע"י ספק ספיקא דהוה נמי טעמא משום (הג' א) דאיכא למתלי ברובא דהתירא ומיהו הא ליתא. דמעשר שני יוכיח דאינו בטל ברוב כדאיתא בפ' הזהב ואפ"ה היכ' דאיכא למתלי ברובא דהתירא שרינן כדמוכח בההיא דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה וכו' דקאמר. דבהר הבית חולין משום דתלינן ברובא דשתא: וכן בירושלים בשאר ימות השנה עכ"ל.
ונכון להחמיר כי גם בספר רבינו ברוך סימן ע"ו פסק להחמיר עכ"ל.
וכי אמרינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ה"מ כשהאיסור הקבוע מבורר. אבל בתערובת לא דאם כן לא תמצא איסור בטל ברוב ומיהו לענין תערוב' בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי אמרינן בזבחים דחשיב קבוע מדרבנן אעפ"י שאינו מבורר ואפי' היכא דפרוש גזרינן שמא יקח מן הקבוע מאחר שאין האיסור מבורר כדמוכח בזבחים פ' התערובת. על העדר שלקח הזאב או הארי אחת מהן והחזירה ונתערבה יש רוצים להתיר כל אחת ואחת לבדה משום ספק ספיקא שמא אינה זו שלקח הארי או הזאב ואם תמצא לומר זו היא שמא ביד שמא בשן ואין דריס' בשן אבל אין להתיר מטעם ביטול ברוב דהא בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וליכא למימר נמי נכבישנהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובה קא פריש דהא איכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כי ההיא דזבחים פרק התערובת ומיהו בפנים פירש דוקא בקדשים או באיסור הנאה החמירו למגזר שמא יקח מן הקבוע אבל לא בעלמא ומיהו קצת קשה דהא מדמי לענין דין דאיסור ברוביה איתיה חבית של תרומה להנהו דטבעת דלעיל דהוי איסו' הנאה אף על גב דתרומה מותרת בהנאה אלמא לא שנא וגם דברי המתירין מטעם ספק ספיקא אין נראה לפי מה שפי' רבינו ברוך וגם בפנים דדברים החשובים שלא להתבטל ברוב אפילו ספק ספיקא אין להתיר לכך נראה לאסור כל העדר מספק עד י"ב חדש לזכרים ולנקבות עד שיתעברו וילדו שיהא גם העיבור לאחר הספק. עכ"ל
הגהות חדשות[עריכה]
ריד[עריכה]
משום דאיכא למיתלי ברובא. פי' והני אין בטילין ברוב ואפשר שחסר זה בט"ס: