לדלג לתוכן

סמ"ק/צז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< · סמ"ק · צז · >>


רמב"ם פ"א דהל' אבל סמ"ג דהלכות אבילות סי"ב דף רמו טור י"ד ש"מ.

להתאבל על קרובים מי שמת לו מת צריך לקרוע לו קודם שיסתום פני המת: ומעומד אפי' בכלי ואפי' שלא כנגד העם אם ירצה וקורע עד טפח: ומבדיל קמי שפה וקורע בגד עליון ונהגו העול' שלא לקרוע בגלימ' העליוני' שקורין גורנק"א או טב"ר או מנ"ט או קאפ"ע משום דכי אפקריסותא חשיבי (ר"פ א) ואיש ואשה שוין בזה ושולל קרעו לאחר שבע' ואינו מאחה עד לאחר ל': ודין זה בבן ל' אבל בפחות מל' יום אין מתאבלין עליו ואין קורעין עליו דכנפל חשיב: ויום ל' כיום שלפניו דמי ואין מתאבלין עליו וזה הדין נוהג בשאר מתים: אבל על אביו ועל אמו קורע ביד עד שיגלה את לבו וכנגד העם: ולחלוץ כתף לא נהגו עתה וצריך לקרוע כל בגדיו אפי' לבוש מאה בגדים ומאה חלוקים ואינו קורע באפקרסותו שקורין קאפ"ע (ר"פ ב): וקורע נמי בתוך האיחוי וצ"ע מאביו ואמו בס"ג: ואדם שמתו לו הרב' מתים ביחד קורע קריע' א' על כולן (ר"פ ג) ועל אביו קריע' אחרת ועל אמו קריעה אחרת ואם בזה אחר זה תוך ז' קורע קריעה אחר' לאחר ז' מוסיף על הקריעה: וכן מוסיף והולך עד שיגיע לטיבורו הגיע לטיבורו מרחי' ג' אצבעו' מלמעלה וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחריו. נתמלא למעלה הופכו למטה: ומי שהיה לו חולה ונתעלף וסבור שמת וקרע ואמרו לו חי הוה ואחר כך מת אם תוך כדי דבור מת אינו חוזר וקורע: ואם לאחר מכדי דבור מת חוזר וקורע: ואמרי' בירושלמי אמרו לו מת ראובן ואח"כ אמרו היה שמעון הרי זה יצא ידי קריעה: גם האשה קורעת כל בגדיה על אביה ועל אמה ואפי' התחתון שקורין קמי"זא (ר"פ ד) אכן מחזירתה לאחוריה: ואינו ממהר לקבור אביו ואמו אבל אם היו גשמי' מזלפין עליו או היה ערב שבת או עי"ט ימהר לקברו פן יתגנה שצריך שילינו למחר ואין זה כבודו: אבל בשאר מתים המדחה מטתם לקברם מהרה הרי זה משובח: וקרע דאב ואם אינו מאחה לעול' והאיש שולל לאח' שלשים יום והאשה אינה שוללתו לאלתר אבל שוללת לאחר שבע' ואם ירצה להפוך המלבוש אז יוכל להאחות הקרע ואין צריך להמתין י"ב חדש: ע"ד כ"אן די"ן קר"ע: אחר שנקבר המת יחלוץ מנעליו אך במקום שיש רוב אומות וחיישי' משום שלא ירגישו בדבר אז יבא לביתו ויתעטף ראשו ואח"כ יחלוץ מנעליו המשלח מתו אפילו בחצי הלילה משיצ' מפתח ביתו ויתחיל אבלותו וילך בראש וישב בראש המסובין וסעודה הראשונה לא יאכל משלו: ואינו בוצע אלא גדול שבמנחמין ומותר בבשר ויין וברכת אבלים בג' ואבל מן המנויין ורבינו נתנאל היה אבל וישב בתענית וסמך לדבר לא תאכלו (ר"פ ה) על הדם ובלילה סעד משלו לפי שלא היה רוצה ליהנות משל אחרים ונוהג שבעה ושלשים ואלו הן גזיר"ת שבע"ה שלא לשמש מטתו ואסור לנעול סנדל אכן בבתי שוקים אפשר לו להיות: ואין בוכין על המת יותר מג' ימים ושבעה להספד ולא ירחוץ פניו ידיו ורגליו וכ"ש כל גופו בחמין: אכן ירחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן ויולד' יכולה לרחוץ אף בחמין תוך שבע' ימי אבילות' (ר"פ ו) והאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר שבעה: (ר"פ ז) ואסור לחתוך צפרניו רק על ידי שינוי כגון בשיניו כל שבעת הימים: ואחר כך מותר אפי' תוך שלשים א"עפ שתספורת אסורה: אסור לצאת מפתח ביתו אכן מפני צרכיו ילך שפיר חוץ לעיר וינעו' מנעליו וכשיבא לבית אשר ילין בו יחלוץ מנעליו ואסור ללמוד תורה רק בקינות ובאיוב ובדברי' הרעים שבירמיה או בפ' אלו מגלחין או במקום שאינו רגיל כמו בט' בא' ואינו כופה מטתו מפני האומו' שלא יאמרו מעשה כישוף הוא עושה ואסור בתפילין מעת לעת מקבורת המת (ר"פ ח) ומכאן ואילך אם לא באו פני' חדשות אינו חולץ ואסור בשאלת שלום וגם להשיב בג' ימים הראשונים (ר"פ ט): ואם אחרי' שואלי' בשלומו יודיע' אבלו ומכאן ואילך עד שבעה משיב ואינו שואל: ומשבעה ועד שלשי' שואל ומשיב כדרכו: ואסור בעשיית מלאכ' כל ג' ימים הראשונים בכל ענין אך מכאן ואילך אם הוא עני המתפרנס מן הצדקה יעשה בצינעה ואינו הולך לבית אבל עד לאחר שלשה ימים וכשילך אל ישב במקום המנחמין אלא במקו' המתנחמין ואינו נכנס בשום מקו' שמחה אפי' לאחר שבעה תוך ל' ודוקא לאכול אבל כניס' גריד' מותר בשאר מתים תוך ל' אסור לאכול ובאביו ואמו תוך י"ב חדש ואפילו בשמחת מצוה דחופה אך בסעוד' ברית מילה נוהגין להתיר (ר"פ י) וגם הוא ראוי להחמיר ולאסור לאכול עם המשמשי' אם אינם אוכלי' בבית אחר במקום שאין מברכין שהשמח' (ר"פ יא) במעונו: שבת שנייה לא ישב במקומו ובשלישית יושב ואינו מדבר וד' הרי הוא ככל אדם: ואסור לישא אשה כל ל' יום כדמוכח ביבמו' ואף אירוסין אסו' ואם מתה אשתו אסו' לישא אשה אחרת עד ג' רגלים: אכן אם יש לו בנים (ר"פ יב) קטני' או אם אין לו מי שישמשנו נושא לאחר ז' ולא יבעול עד לאחר ל' יום כי ההיא דיוסף הכהן ואשה אינה צריכה להמתין ג' רגלי' אפי' מת בעלה (ר"פ יג): וספיקא הוא לדין שכתבתי אם ר"ה וי"הכ וסוכו' יעלה לשלשה רגלים:

דין שלשים@ אסור ללבוש בגדי' מגוהצין שקורין ליקיש (פי' כל ל' יו') אבל חלוק לבן מותר ללבוש מיד אחר ז' והעולם נהגו איסור בדבר (ר"פ יד) והמנהג עיקר כדאי' בירושלמי אם הלכ' רופפת בידך הלך אחר המנהג ואסור בתספורת י' ולהסיר שום שיער מעליו עד אחר ל' יום ומקצת יום ככולו ומותר להסתפר ביום שלשים מה שאין כן בשמועה רחוקה כי יום ל' כלפני ל' והאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' וסורק ראשו במסרק לאחר (ר"פ טו) שבעה ימים: ואם הוא אסטניס או שיש לו קטטין בראשו יכול לחוף ראשו אף תוך שבעה: ומותר לרחוץ בחמין משעמדו מנחמין מאצלו:

דין הרגלים@ כל הדינין הללו שאמרנו בשאין בם רגל אבל אם עשה אבילתו אפילו יום אחד או שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה וסמוך לחשיכה בערב יום טוב מותר לרחוץ וכל שכן אם עשה אבילתו כבר שלש' ימים או ארבעה (ר"פ טז) ואם יש שבעת ימי' קודם הרגל אז בטלה ממנו גזירת שלשי': ומותר להסתפ' ערב הרגל ואפי' בערב שבת שהוא ערב הרגל אם שבת הוא יום שמונה לאבילו' ומותר להסתפר בע"ש שחרית שהוא ז' ולא הוזכר ערב אלא בתוך ז' כדאמרינן התם הכל מודים שאם חל ג' שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב וה"מ בשאר מתים אבל באביו ואמו אין הרגל מפסי' אלא ימתין עד שיגערו בו חביריו (ר"פ יז) לגלח שערו וזקנו: אבל אם עברו השלשים יום קודם הרגל הרגל מפסיק ואינו צרי' להמתין עד שיגערו בו חביריו ושיעור גערה ל' יום אחר ל' ובשאר מתים היכא דאיכא ז' ימים לפני הרגל דבטלה ממנו גזרת ל' אף ע"ג דלא התירו לו לגלח כי אם בשביל כבוד הרגל אפילו הכי אם לא גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל ואינו צריך להמתין ל' והלכה ר"ה וי"הכ כרגלי' ואם מת לו מת קודם ר"ה ער"ה ור"ה עולי' י"ד וז' ימים קודם י"כ ויסתפר ערב י"כ ויה"כ עול' לו למנין שבת רביעית ואם (ר"פ יח) מת לו מת ערב יום הכפורי' יסתפר ערב סוכו' דבטלה ממנו גזרת שלשים: ואם מת לו מת ערב סוכות יום אחד לפני החג והחג ושמיני עצרת עולים לעשרי' ואחד יום: וכן עצרת דזהו שבועות ויום אחד לפניו עולין ארבעה עשר: וערב הפסח ופסח עולין לו ארבעה עשר: ובכולן אין קורעין היכי דמת לו מת בחול המועד אכן רבינו שלמ' קרע וקובר מתו ברגל רגל עולה לו למנין שלשים ואחר הרגל ימנה שבעה ימי אבילות כי לא נהג דין אבלו' כלל אך לא יהא חמורו ועבדו ושפחתו עושין מלאכה בביתו כי אם בצינעה ואין צריכין רבים לנחמו שכבר נתעסקו בו ברגל: והלכה אין (ר"פ יט) מברין במועד וגם לאח' מועד הואיל ונדח' מיום ראשון וכן בשבת: במסכת שמחות יש דאין עושין הברא' לנשים אבל בתלמוד לית' (ר"פ כ):

דין שמועה קרובה או רחוקה@ שמועה קרובה תוך שלשים ויום שלשים בכלל וצריך לקרוע ונוהג הבראה וכל דין ז' ול' ובאדם שאינו בעיר אפילו נפטר מתו קודם הרגל שבע' ימים והוא לא שמע עד לאח' הרגל נוהג ז' ול' שמועה רחוק' לאחר ל' אין צריך קריע' (ר"פ כא) אכן באביו ואמו מצריך ר"ת קריע' כל י"ב חדש: ואין ההלכ' מתיישבת לדבריו: והעול' נהגו כדברי ר"ת: שמע שמוע' קרוב' בשבת שבת עולה ליום אחד ולמחר קורע: ונוהג ששה ימי אבילות ששבת עולה ליו' א' (ר"פ כב) שמע שמוע' קרוב' ברגל ולמוצאי הרגל נעשה רחוק' וכן בשבת ולמוצאי שבת נעשי' רחוקה בטלה ממנו גזירת שבעה ושלשים ואין צריך לקרוע: (ר"פ כג)

דין אבל@ הבא מחוץ לתחום תוך מהלך עשר פרסאות ומצא אבילי' אם בא תוך שבעת ימי אבילות הוא מונה עמה' (ר"פ כד) ואפילו ביום השביעי מונה עמהם: (ר"פ כה) והני מילי כשהוא קטן מהם בשני' ובלבד שיהא בן שלשה עשרה שנה אז דומה לשאר המתאבלין: אבל אם היה גדול הבית אינו מונה עם הצעירי' אלא יתחיל למנות שבעת ימים: אבל אם שמע שמועה קוד' לכן ר"ל קוד' ביאתו אצל האבלים אפילו אינו גדול הבית מכל מקום כיון שחל עליו אבילות קודם לכן מונה לעצמו: ואדם ההולך עם המת לקוברו בעיר אחרת כשיחזור תוך שלשה ימים ימנה עם הצעירים ואפילו הוא גדול הבית: ואם לא יחזור תוך שלש' ימנה לעצמו וכל אבל ינהוג אבילו' כל ליל ז' וגם למחר ביום הז' ינהיג שעה אחת דמקצת לילה ככולו לא אמרינן: והעומד על כל אדם בשעת יציאת נשמה קורע: ואינו קורע למטה ולא מן הצדדין ואלו הן המתי' שמתאבלין עליהן לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו בין מן האב בין מן האם לבנו ולבתו ולאשתו וכן האש' על בעל' ואם (ר"פ כו) פירשו מן הצבו' אין מתאבלין עליהם וכן על הרוגי ב"ד אין מתאבלין: וזה הכלל כל שמתאבלין עליו מתאבל עליהם: ועל שנים אין מתאבלין רק בפני המתאבלין כגון חמותו וחמיו: ואבי אביו ואבי אמו ואם אביו ואם אמו. בן בנו בן בתו ובת בנו ובת בתו. בן אחיו בת אחיו בן אחותו: בת אחותו: על כלתו אין מתאבלין כלל ואפי' בפני בנו: תניא הקורע למטה או מן הצדדין לא יצא רבי יהודה אומר יצא ונראה דהלכה כרבנן ומתוך כך נראה דהקורע בשעת יציאת נשמה אין לו לקרוע לא למטה ולא מן הצדדין: (ר"פ כז) ואונן אסור לאכול בשר ולשתות יין ואינו מברך ברכת המוציא. ואוכל בלא ברכה ולא אחרי' מברכין עליו ולא מזמנים עליו לפי שהוא פטור מתפילה ומתפילין ומקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה ומותר בנעילת הסנדלולצאת מביתו לפי שיש לו לחזור אחר צרכי המת (ר"פ כח) אבל בשבת וי"ט וחול המועד אין אנינות אבל דברי שבצנעה נוהג: וקריאת התורה דברים של צנעה הם אך אם יש לו מקום קבוע כמו היום או שהוא כהן או במקו' כהן הוי פרהסיא ומותר: ובירושלמי משמע (ר"פ כט) דיש אנינות בחול המועד וכן עשה (ר"פ ל) רש"י בח"ה וקרע קריע' ואונן במוצאי שבת לא יבדיל ולא אחרים בשבילו ואוכל בלא הבדל' אכן יבדיל ביום א' או ביום ב' לאחר (ר"פ לא) שעבר אנינתו ממנו ולא מברין אלא על מטות זקופות ואיזהו אונן כל שמוטל עליו לקברו (ר"פ לב) ואם צוה המושל שלא לקברו אינו אונן וגם אינו אבל כיון שלא נתייאש מלקברו: ואם שמע שמת לו מת בעיר אחר ויש שם קרוב אינו אונן ומספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הכת' ואחת על הגויל (הג' א) משום דאפי' ריקנין שבך מלאי' מצות כרימון: ומיירי היכי שראהו שנשרף אבל אם שמע לא מתחייב למיקרע: ומיירי שנשרף בזרוע כמעשה דיהויקים לאפוקי היכא שנשרף פתאום וחכם כל זמן שעסוקין בהספדו קורעין עליו: (ישעיהו כ"ה, ח') בלע המות לנצח ומחה י"י אלדים דמע' מעל כל פנים:

מפרשים

[עריכה]

הגהות רבינו פרץ

[עריכה]

דאמרינן אפקריסותו אינה מעכב' מיהו במדרש משמע דהיינו חלוק התחתון גבי תחיית המתים ביחזקאל כדאיתא בתוספת' דנדה גבי יצירת הולד פר' המפלת.

וכן לא בחלוק התחתון שהוא מפשתן לפי פי' הערוך ואפי' באביו ואמו דהאי דקאמר אפקרסותו אינה מעכבת היינו באביו ואמו לפי' הערוך דפי' דהיינו חלוק התחתון דאי בשאר מתים פשיטא דאינו קורע כי אם העליון.

בכמה נוסחאות מצאתי כן ובאיזה נוסחאות מצאתי על אביו ואמו קריעה אחת: וצ"ע

ומיהו לפי' הערוך קמיז"א לא בעי קריע' אפי' באיש וכן בשם הר"מ במז"ל כפי' הערוך וההלכה לפי פי' הערוך והר"ם במז"ל צריך קריעה בגרנק"א בכל המתים ובחלוק אין צריך קריעה אפילו על אב ואם ולפירו' רבותינו אין צריך קריעה בגרנ"קא וכן אין די אם יקרע בה אבל בקמי"זא צריך קריעה על אב ואם ואמרי' במקום שההלכה רופפת הלך אח' המנהג (ש"ע ובמדינות אלו אין קורעין חלוק פשתן שהוא בגד הזיע' והוא קמי"זא ולא הסרבל העליון והוא גראנ"קא אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו ובשאר המתים המלבוש העליון תחת הסרבל).

וי"א דאין מניחים לאבל להתענות ביום ראשון (ש"ע פסק כבפנים) אלא מאכילין ומשקין אותו ואפילו בער"ה לא הניח רשב"ם להתענות ביום קבורה:

דהא דאבל אסור ברחיצה היינו ברחיצה של תענוג אבל משום צערא מותר. וכדאי' מר"ג שרחץ לילה הראשונה פ"ק דברכות וכן גבי סיכה מההי' דירושלמי.

והא דאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר ז' מקצת היום ככולו ומותר ביום ז' עצמו לרחוץ לאחר שעמדו המנחמים מאצלו או לאחר שבאו לבקשו לילך לב"ה אבל במקצת לילה לא נהנו וכן ביו' ל' לתספור' דמקצת היום ככולו נהגו להצריך יום ממש וכן בשמועה רחוק' דאין נוהגת אלא יום אחד מקצת היום ככולו ושמעתי מהר"ריב"ד ז"ל דבעינן יום ממש והמחליף ולובש בגדי' נמי תוך ז' אינו חוזר וקורע רק באביו ואמו ודוק' תוך ז' ואותו קרע של החליפ' פוסק בתו' דמ"ק דאינו אלא כקרע דשאר מתי' כגון בגד העליון לבד וטפח לבד ומתאחה (ש"ע אם מחליף תוך ז' קורע כל הבגדים שהוא מחליף ואינו מאחה כמו בפעם הראשון) ומה שנהגו עתה שלא לרחוץ עד ל' כמדומה אני דחיישינן דילמא אתי למסרק רישי' דאסור כל ל' כך כתב ריא"ז:

מיהו נראה דכיון דמקצת היום ככולו מותר להניח ביום שני אפילו תוך מעת לעת וגם בתלמוד לא הזכיר מעת לעת בענין התפילין ולא בספ' מצות הגדול וגם בלשון הרב אלפסי משמע דלא בעינן מעת לעת.

וה"מ יחיד אבל רבים כשבאין להספד לנחמו אומר להם משו' כבוד' לכו לבתיכם לשלום ושכרכם כפול ועל אביו ועל אמו אינו מדבר כדרכו עם שום אדם עד אחר י"ב חדש:

ומורי הר"י אבי הספר אוסר מפי רבותיו. וכן הר"ט היה אוסר בין בסעודת חתן בין בסעודת ברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב שש אנכי על אמרתיך והא דאמרינן בירושלמי סעודת מצוה מותר רוצה לומר דוקא סעודה שאין בה שמחה כגון עבור החדש:

גם ריא"ז אסר לאכול בחופה אף עם המשמשי' אמנ' אם היה צריך להשלים לי' היה מתיר לאכול אף עם החתן:

ומי שאין לו בנים נושא ובועל לאחר ל' יום פי' הלכך אינו נושא עד לאחר ל' יום דלא מיירי נשואי' בלא בעילה לענין פריה ורביה וזהו לפר"י מההיא דמסכת שמחות אבל ר"ת פי' דמי שאין לו בנים מותר לישא אשה מיד ולבעול אחר ז' משום מצות פריה ורביה:

ולמי שיש לו בנים קטנים מותרת לינשא אפילו תוך ל' (פי' כשמתאבלת על שאר קרובים אבל על בעלה אסור' עד אחר צ' יום משו' הבחנה):

ונהגו העם להלבישו לאח' שעה אחת קודם וללובש' מיד אחר שבעה:

ומא"ז אוס' לאיש לסרוק ראשו במסרק כל שלשי' יום אך אשה מתיר לאח' שבע'.

אמר רב הוני' בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב: י"מ מכאן ופוסקין אף ע"ג דקיימא לן יום אחד לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' וכל שכן ב' או ג' ימים מכל מקו' נוהג כל דין ז' ערב י"ט עד שיכנס הרגל. דהיינו ודאי לילה אף על גב דאמרינן בעלמא מקצת היום ככולו מכל מקום גבי האי מילת' לא אמר מדקאמ' כשחל שלישי שלו ערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב דהיינו עד הלילה ממש. אף על גב דג' ימים לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' אפילו לרבנן. אפילו הכי אסור כל יום ערב הרגל עד הלילה ולאו דווקא ג' הוא הדין אם חל ו' שלו ערב הרגל דאסו' כל היום שהו' עי"ט והא דנקט ג' משום דבג' ימים סגי לבטל גזירת ז' אפילו לרבנן. וכ"ת כיון דעד הערב רוצה לומר עד הלילה שהוא י"ט מאי קאמר עד הערב דמשמע דאז רחיצה מותרת. והלא היא אסורה בי"ט. ויש לומר דמשכחת לה ברחיצת פניו ידיו ורגליו דשרי אליבא דב"ה בי"ט וכן משמע ברי"ף ומיהו רי"בא פי' דערב רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום כדאיתא בפנים. והשתא מתוקמא שפיר דרחיצה רוצה לומר כל גופו כשאר רחיצ' דעלמא. והילך שיטת ר"י הא דאמרת שאם חל ג' שלו להיות בערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב אותו ערב לאו ליל' ממש דאם כן היה לו לומר עד הלילה. אלא רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום אלמא דסמוך לחשיכה מותר. וה"ה יום אחד או שעה אחת כדפירש בפנים. ואף על גב דתלמודא נקט שלישי זהו לרבנן דבעו ג' ימים קודם הרגל לבטל גזירת ז'. אבל לדידן דקיימא לן כאבא שאול כך לנו יום אחד או שעה אחת כמו ג' לרבנן. ואף על גב דקאמר תלמודא הכל מודי' משמע דקאי נמי לאבא שאול לאו משום היתירא דסמוך לחשיכ' דהא לאב' שאול כך לי יום אחד כמו ג' לרבנן כדפיר' אלא משום איסורא דעד הערב נקט הכל מודי' ואפי' לאבא שאול דמיקל מודה דאפילו יום ג' אסור ברחיצה כל היום עד הערב. דזהו סמוך לחשיכה וצ"ע. כך יש לפרש שיטת רי"בא וגם יש ראיה מיוסף הכהן: ועל פיר' רי"בא קשה דממה נפשך אי מקצת היום ככולו אפי' חצי יום נמי ואי מקצ' אינו ככולו גם סמוך לחשיכ' אסור עד הלילה ובאשכנז נוהגין להתיר לרחוץ סמוך לא שכה מבעוד יום ביום השלישי דוקא.

כדאמר בירושלמי דכל דבר שאינו משום ל' הרגל אינו מפסיקו ועתה פי' בפנים דאם עברו ל' יום הראשונים דמותר להסתפר לפני הרגל בערב. והיינו טעמא דאמרו בירושלמי דשיעור גערה ל' יום הלכך הוי דבר משום ל' והרגל מפסיקו. ונראה דאפילו אם חל יום ל' מל' הראשונים ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל כיון דמקצ' היום ככולו אם כן אותו יום ל' מקצתו מל' יום שניים והוי כמו יום ז' דשאר מתים דאבילות דאבא שאול דחל ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל דמבטל גזירת שלשים משום דמקצתו יש לו דין ל' אף על גב דבעינן בשאר מתים ז' היינו משום דעד יום ז' ליכא דין ל' כ"א דין אבלות אבל באביו ואמו ביום ל' כבר עברו ל' יום הראשוני' שהרי בשאר מתים מותר לספר באותו יום דמקצת היום ככולו. אם כן יום ל' שהוא עצמו דראשונים יש לו דין ל' שניים משום גערה דאביו ואמו. הלכך כך לי יום ל' דראשוני' לגבי ל' שניים דאביו ואמו של גערה כמו יום ז' לגבי ל' יום דשאר מתים. הלכך גבי אביו ואמו נמי כשחל ל' הראשונים בערב הרגל מותר לספר בו ביום ונ"מ דגערה מהני ביום ל' אף על גב דלא מהני' תוך ל'. פי' בה"ג דיום ל' הראשונים דאביו ואמו יש לו דין ל' שניים מקצתו ולא לעניין לפחות מן המניין דלעולם בעינן שלשי' שניים מלבד ל' הראשונים היכא דלא גערו בו אלא נ"מ לגבי רגל כדפי' לעיל א"נ לגבי אם גערו בו ביום ל' דמהני כמו אחר ל' בלא רגל. ודכותי' הוי יום ז' לאבא שאול.

אמרינן בפרק ואלו מגלחין יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד ומקשין העולם למה כי מניינא דכיון דהוי יום אחד לפני ר"ה הוי ז' לפני י"כ ויותר ואם כן בטלה ממנו גזרת ל' דהא ר"ה וי"כ כרגלים. ומתרץ דמכל מקום נפקא מינה במניינא די"ד לענין לישב במקומו דקיימא לן דאינו יושב במקומו עד שבוע שלישי' לתנא קמא או שבוע רביעי' לרבי יהודה וכן פי' בפנים ודוחק הוא דאם כן לא הוי דומיא הא דקאמר בההיא שמעתתא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ואם כן היה נראה לו לפרש דלעולם הא דקאמ' יום אח' לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד לענין ל' קאמר: וכי תימא דכבר בטלו ממנו גזירת ל' לפני יום כפורים יש לומר הא דאמר ז' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת ל' ה"מ היכא דנהג אבילות ז' אבל זה שלא נהג אבילות ז' קודם ר"ה דהא בטלה ממנו גזירת ז' ביום אחד לפני ר"ה אם כן לא בטלה ממנו גזירת ל' אף על גב דהוי ז' ימים לפני יום כפורים וכן משמע לישנא דקאמר כשם שמצות ג' מבטלות גזירת ז' כך מצות ז' מבטלו' גזירת ל' ומצות ז' משמע שנהג אבילות ז' דומיא דג' דהיינו שנהג אבילות ג' לדברי רבנן ולמסקנ' דיום אחד ובשעה אחת. וצ"ע בכל הספרי'. ולפי זה אם מת לו מת יום א' לפני ר"ה אסור לגלח עד ב' ימים אחר יום כפורים. כיצד יום א' לפני ר"ה ור"ה הרי י"ד וז' שבין ר"ה וי"כ הרי כ"א ויו"כ ז' וב' ימים אחר י"כ הרי ל' יום. וכן כשמת לו מת קודם י"כ אסור לגלח עד אחר החג אפילו מת ז' ימים קודם החג כיון שלא נהג אבילות ז' קודם י"כ ומיהו י"כ עולה ז' והחג ז' ושמיני עצרת ז' וישלים שלשים בין הכל ובפנים פירש להקל. והרבה גדולים נהגו כמו שפירש בפנים.

וכן משמע בירושלמי אכן הרמב"ם ז"ל כתב דעושין הבראה בחולו של מועד:

ומ"מ היכא דיש להם בנים עושים להם הבראה בשביל הבנים וכן עשה ר' שמשון בעל התוספות מעשה פעם אחת:

השומע שמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דין אבילות אלא דיו בחליצת מנעל ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה ומותר במלאכה רחיצה סיכה ותשמיש המטה ות"ת ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעשה משום אבלות:

והוי ליה יום ששי כיום שביעי לאבילות ויקום מן האבילות בשחר ולא ינהוג אפי' דברים שבצנע' ומיהו כתב מורי רבי יחיאל ז"ל דשבת אינו עולה בתחל' המנין וא"כ יתחיל למנו' ז' ימי אבלו מן הראשון והוי שבת יום שביעי וינהג דברים שבצינעה מקצת היום:

מכאן משמע קצת דאין לקרוע בחול המועד אפילו ביום קבורה דהא שמועה קרובה כיום קבור' דמי' ואפי' הכי קאמר בפנים דאינו קורע ומשמע דאינו קורע כלל וצ"ע. ועוד נראה למורי דקיימא לן מקצת היום ככולו בין לענין שביעי דאבילות בין לעניין ל' ומיהו בעינן קצת מן היום עם הלילה. ומיהו אע"ג דמקצת היום ככולו לענין תספורת יום ל' ולענין גיהוץ מכל מקום לענין שמועה רחוקה לא הוי שמועה רחוקה כי אם שמע אחר כל ל' יום.

יש מפרשים דוקא שבא אצלם למקום שמת שם המת או מקום קבורה אבל אם לא היה מקום מיתה ולא מקום קבורה מונה לעצמו:

ודוקא שמצא מנחמים אצלו והשת' דליכא מנחמי' אם בא קודם שיצאו ללכת לבית הכנס' מונה עמהם:

דוקא אם לא עשו תשובה ודוקא שמתו בידי שמים אבל אם נהרג בידי אחרים הוי ליה כפרה ומתאבלין עליו ורבינו גרשום נתאבל על בנו שכפר באלהי ישראל י"ד יום על שלא הספיק לעשות תשובה בימיו ק"ו לשכינה י"ד ימים ולא עביד אלא לצעורא נפשיה שלא זכה בנו לתשובה (מצא"תי)

ומיהו נהגו העול' לקרוע למטה ושמא סמכו העול' בשאר מתים על ההיא דר' יהודה וצ"ע.

אבל תשמיש המטה וכל שאר דיני אבילות נוהג ואע"ג דאמרו בפ"ק דכתובות חתן בועל בעיל' מצו' וכורש אע"פי שהוא אונן חתן שאני ומיהו מכניסין את המת לחצר או לחדר דאי הוה קביר ליה וחייל עליה אבילות לא היו מקילין לגבי אבילות אעפ"י שהוא חתן משום דאבילות חמיר' מאנינות א"נ אפי' שריא בעינ' מצוה גבי אבלות מ"מ היה צריך לנהוג ז' ימי אבילות קודם ז' ימי המשתה כיון דחלה האבילות קודם החתונה ולפיכך מכניסין וכו' ובועל בעילת מצוה קודם קבורה דהשתא חיילא החתונה קודם האבלות כדי שינהוג ז' ימי המשתה קודם ז' ימי אבילות אבל ליכ' למימר דאונן מותר בתשמי' המט' דבהדיא מוכח פרק מי שמתו דאונן אסור בתשמיש המטה בחול לכולי עלמא גם בשבת אליבא דרבנן:

דקאמר בירושלמי דפטור מנטילת לולב וכל הפחות מיירי בחול המועד ומיהו נראה דחולק עם תלמוד שלנו דהא בירוש' נמי קאמר דפטור מתקיעת שופר ועל כרחיך מיירי בי"ט ובי"ט ודאי אין אנינות דקאמר בהדיא פ' מי שמתו דאין אנינות בשבת דקתני בשבת דלענין אנינות מותר בכולן ובסתמא הוא הדין בי"ט.

ומכאן נראה דאין קריעה בחול המועד דהא מדמו בפנים קריע' לדיני אנינות וכיון דאין אנינות בחול המועד אין קריעה בחול המועד:

ויש רוצים לומר דהואי' ונדח' בעיקר חיוב ההבדל' ידח' לגמרי מידי דהוה אחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לענין ראיה למאן דאמר דתשלומין דראשון הם. מיהו יש לחלק בין דאורייתא לרבנן:

וכן נמי אם הקרוב עומד בבית האסורים הורה ר' יהודה שמותר לאכול בשר ולשתות יין ואין אנינות חל עליו: ומי שמת לו מת מותר להזמינו לסעודה (ואין צריך להודיעו) מעשה היה ביהודי א' שנהרג ר"ח טבת והושלך בנהר ולפני אדר נתיאש בנו לבקשו והור' רבינו אליקים למנות מאז ז' ול' ולאחר שעברו ימי אבלו נמצא המת במקום שהושלך שם והוליכוהו לקברות: והורה לו הזקן לקרוע לבד והסכים עמו רבי אלעזר בר נתן ז"ל.

הגהות חדשות

[עריכה]

לכאורה לא שייך זה לכאן וכן בש"ס ובהראשונים לא הביאו זה גבי ס"ת שנשרף ואפשר נפל טעות בדברי רבינו זצ"ל ושייך זה לעיל גבי והעומד על כל אדם בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע ובהש"ס נאמר ע"ז למה זה דומה לס"ת שנשרף ושייך זה גבי אפי' ריקנין שבך מליאים וכו':