סמ"ק/סו
רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ז סמ"ג לאוין סימן מה טור י"ד סימן קמו
שלא לקיים פסל דכתיב (הג' א) לא יהיה לך פסל פי' אם מצאן כגון מצא צורת חמה ולבנה ודרקון (דרקון פי' נחש שיש לו ציצין בין פרקי צוארו.) שצריך להוליכם לים המלח. (הג' ב) או שוחק ומטילל שאר נהרות: אם לא בטלה העובדה (הג' ג) קודם שתבא לרשותו והעובדה (הג' ד) מבטלה (הג' ה) בע"כ. ומבטל עבודת עכו"ם (הג' ו) של חבירו ודוקא (הג' ז) כשהוא יודע מהות העכו"ם:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
הגהות חדשות[עריכה]
סו[עריכה]
לא יהיה לך פסל. אין זה במקרא בשום מקום אלא דכוונת רבינו הוא שגם בפסל דהיינו תמונת חמה ולבנה. וכמו דדרשינן מהאי קרא דלא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים וגו'. בפ"ב מע"ז דף מב. לאסור צורת אלו. ואם מקיימן עובר משום לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וכמו שכתב רבינו לעיל בסימן ס"א דהלאו הוא שלא יקיים וכשיטת רש"י בפירש החומש. וכמו שכתבתי שם. וקאי האזהרה נמי על המקרא שלאחריו לא תעשה לך פסל וגו'. דאף אם מקיימן אם מצאן עובר נמי בהלאו דלא יהיה לך וכמו שכתב רבינו שם גבי ע"ז שלא יקחנה קודם ביטולה. וכבר כתבתי שם שאין כן דעת הרמב"ם. והרמב"ן. והסמ"ג. ולדעתם ז"ל כל שמקיים לע"ז עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם. וגם משום לא תביא תועבה אל ביתך. שאזהרות אלו כוללין לע"ז. ולתקרובת. ומשמשין. ובצורת הללו שהביא רבינו כאן לא מצאתי בדבריהם ז"ל שיהיה בזה לאו על המקיימן. וכמו שמשמע בע"ז שם. ובראש השנה דף כ"ה. דאינו אסור בהן אלא העשיה. ואפשר דגם רבינו מיירי היכא שהן נעבדין. ולא בגונא דמיירי בהו בש"ס שם. אבל מדברי הגה"ה לא משמע כן שכתב צ"ע אפילו אינו נעבד. פירש שמשמע מדברי רבינו שאסורין אפי' אם אינן נעבדין ונראה דמה שהבין כן מדברי רבינו משום דאילו אם נעבדין הוי כמו ע"ז ממש. ומקרא קמא דלא יהיה לך נפקא דאסור לקיימן אלא ע"כ דדעת רבינו הוא דאפי' אינן נעבדין מ"מ אסורין מקרא דלא תעשה לך פסל וצורות הללו מיקרי פסל לדעת רבינו ועובר על קיומן משו' לא יהיה לך דקאי נמי אקרא דבתרא. וכמו שכתבתי ולפ"ז יהיה לדעת רבינו דין זה מיוחד בפסל דוקא דאפילו אינו נעבד אסור לקיימן לפי דעת הגה"ה. אבל בסוגיא שם בע"ז על המתניתין דהמוציא כלים ועליהם צורת חמה כו' יוליכם לים המלח. משמע דמשום דצורות הללו נעבדין הוא דאסור. וכמו דמסיק שם אביי הני תלתא דחשיבי. ציירי להו ופלחי להו. ועיין בהרמב"ן ז"ל בפירש התורה פרשת יתרו. ובהשגותיו בספר המצות להרמב"ם:
או שוחק ומטיל לשאר נהרות. כדי שלא יכשלו בה בני אדם העוברים בספינות וימצאו ולא ידעו שהיא של ע"ז ויהנו ממנה. אבל לים המלח לא בעי שחיקה. ופוסק רבינו כרבה לגבי רב יוסף בפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) דלים המלח שאין ספינות עוברות בו לא בעי שחיקה וה"ה דשוחק וזורה לרוח דשרי. וכרבי יוסי במתני' בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מג.) וכמו שפסקו כל הראשונים כר' יוסי וכדמסיק שם בש"ס בדף מ"ט גבי ההוא גינתא דאיזדבל בזבל דע"ז ומסיק שם משמיה דשמואל דהלכה כר' יוסי דזה וזה גורם מותר. ולהכי שוחק וזורה לרוח לר' יוסי ואף שנעשה זבל ומהני לזריעה הוי זה וזה גורם הזבל של איסור והקרקע עולם של היתר וכיון שאינו עושה בידים ביטול האיסור מותר אף לכתחילה. ועיין ר"ן שם. והא דכתב רבינו או שוחק ומטיל לשאר נהרות הוא לאשמעינן דאף לשאר נהרות חוץ מים המלח בעי שחיקה כרבה דפרק כל שעה שם. אבל הוא לאו דוקא דה"ה שוחק וזורה לרוח. וכן משמע מדברי התוספ' דפרק כל שעה. דלרבנן דר' יוסי לא מהני שחיקה בשאר נהרות אלא ע"כ דרבינו פוסק כרבי יוסי. וכדעת גדולי הראשונים ז"ל ורבינו ירוחם כתב אבל לא שוחק וזורה לרוח ומשמע שפוסק כרבנן דרבי יוסי. ודעתו ז"ל צריך תלמוד:
קודם שתבא לרשותו. של ישראל דאם בא לרשותו של ישראל לא מהני הביטול אח"כ דגזרו על ע"ז של נכרי הבא לרשות ישראל קודם ביטול. דהוי כמו ע"ז של ישראל דאין לה ביטול עולמית. וכדנפקא לן בש"ס בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב.) מושם בסתר. ועיין סמ"ג:
מבטלה. שם בפרק רבי ישמעאל מדכתיב פסילי אלהיהם ומכאן שעכו"ם פוסל לאלוה שלו:
בעל כרחו. כדאמרינן בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מג.) גבי עובדא דר' אליעזר הקפר:
של חבירו. ואפי' אינה עובדה לזה ע"ז, כגון שזה עובד לפעור וזה למרקוליס. כדאמרינן שם בפרק השוכר את הפעולים (דף סד:)
כשהוא יודע. אבל לא גוי קטן. וכדאמרינן שם בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מג:)