סמ"ק/סה

<< · סמ"ק · סה · >>

רמב"ם הלכות עכו"ם פרק ו סמ"ג לאוין סימן מ

שלא להעביר מזרעו למולך דכתיב (ויקרא י"ח, כ"א) ומזרעך לא תתן להעביר למולך וכן היה דרכו שהיה האב ^{(הג' א)} מוסר בנו לכומרים (היינו עובדי המולך ומשרתיו) והכומרים מוסרים אותו לאב. ^{(הג' ב)} ומעבירו ע"ג האש בקפיצה: ואם עשה כן בעדים ובהתראה בסקילה: אם העבירו שלא בקפיצה פטור ^{(הג' ג)} ואם העביר עצמו ^{(הג' ד)} או כל זרעו פטור ^{(ר"פ א)} וזרעו ר"ל בין זרע כשר בין זרע פסול. ^{(הג' ה)} ומולך לאו עבודת עכו"ם הוא:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

^{(הג' א)} תשובה לשואלים מה טעם מפני שבמיתת ב"ד המומתין מתכפרין וזה עשה כ"כ עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהא לו שום כפרה.

סה

מוסר בנו. כדאמרי' בפ' ד' מיתות. דלהעביר היינו שהאב מוסרו להכומרים:

ומעביירו ע"ג האש. האב מעבירו ברשות הכומרים סמ"ג. ועיין רמב"ם פ"ו מה' עכו"ם: בקפיצה. שם בפרק ד' מיתות מסקנא דרבא דדרך העברה בעינן. ועיין פירושו בהרמב"ם. ובמפרשים שם:

ואם העביר עצמו. כי עבודת המולך הוא שמעבירו ע"ג האש ואינו שורפו. וע' רש"י. והרמב"ם שם:

או כל זרעו. וכדאמרינן שם. מזרעך ולא כל זרעך. וכגון שהעבירם בבת אחת או שאין לו אלא בן אחד. דאל"כ מקמא חייב ליה סקילה. תוספות שם:

תשובה לשואלים. לשון הסמ"ג ויש טעם בזה לתשובת המינים וכו'. וכמו בהגה"ה וע"ש באורך:

ומולך לאו ע"ז הוא. אלא חוק שהיה להם והתורה הזהירה על חוק זה וחייבו עליו סקילה. ונ"מ דאם זיבח וקיטר לפני מולך פטור. או אם העביר מזרעו לשאר עכו"ם שאין דרכו בכך פטור דהואיל שאינו שורפו. ומולך דוקא כתיב. ועיין רמב"ם ובכסף משנה שם: