סמ"ע על חושן משפט שסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שסא |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

יאוש לחוד לא קנה:    הטור מסיק וכתב בזה ז"ל מיהו אם קידש בו האשה צריכה גט עכ"ל וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסי' שנ"ג והמחבר השמיטו כאן ושם ועיין מ"ש שם:


סעיף ב[עריכה]

עם שינוי שם גרוע כו':    פי' אפילו אם הוא גרוע:

ואינו צריך להחזיר כו':    כבר נתבאר בסי' שלפני זה:


סעיף ג[עריכה]

סתם גזילה לא הוי יאוש כו':    שהרי יודע מי גוזלו ויוציאנו ממנו במשפט משא"כ בסתם גניבה דכיון דלא ידעו הבעלים מי גנבו מייאשו ממנו וע"ל בטור ובדברי המחבר בר"ס שס"ח דמחלק בין גזלן ישראל לגזלן עכו"ם:


סעיף ה[עריכה]

אא"כ מכרו וכו':    ונראה דאז אפילו אם ידע הלוקח או המקבל שגזילה היא אפ"ה מיקרי שינוי רשות וקנאו וכן הוכחתי לקמן סי' שס"ט וכן מוכח נמי ממה שמסיק הטור והמחבר כאן אדין שאחר זה אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן דל"ש אם ידע השני שהוא גזל ביד הגזלן ל"ש לא ידע מכלל דברישא במכרו הגזלן לאחר הוי שינוי רשות אפילו ידע הגזלן דאי הרישא בלא ידע מיירי לא הוצרך לכתו' בסיפא האי ל"ש הנ"ל דהא על לא ידע דרישא קאי וזהו דלא כדמוכח מדברי ב"י שם דס"ל דבכה"ג לא מיקרי שינוי רשות ועפ"ר:

כי אין דינו של שני אלא עם הבעלים:    פי' עם הנגזל מ"ה כשירצה הנגזל מוציאו מהשני דמחשב גזלן שלו כיון שהגזילה עתה בידו:


סעיף ו[עריכה]

עתה שאכלו פטור:    ג"ז ילפינן מדכתי' והשיב את הגזלה אשר גזל דוקא כשהוא כעין שגזלו ולא כשנאכל ואם אינו ענין לגזלן עצמו דהא מחויב לשלם עכ"פ הן או דמיהן תנהו לבנו דגזלן או לאחר שגזלו מהגזלן אם אכלוהו ועיין פרישה:


סעיף ז[עריכה]

לא הוי שינוי רשות:    דברא כרעא דאבוה הוא ולא מחשב כלוקח:

לאחר יאוש פטורים:    כתבתי טעמו בסעיף שלפני זה ע"ש ובהטור:

אבל אם הניח אביהם נכסים:    דאז נכסי אבוהון משועבד להנגזל מיד בשעת הגזילה וסתם המחבר כאן וכת' נכסים משום דבזמן הזה אפילו מטלטלי דיתמי משועבדים לב"ח ונגזל וכ"כ הטור בפירושו בסימן שע"א גם בסי' זה:

בין גדולים לקטנים כו':    דלעדי גזילה נזקקין אפי' יתומים קטנים כמ"ש הטור והמחבר בסי' ק"י וכ"כ בה"ת בשער י"ד ד"מ סי' כ"ח ס"ט הביאו וכ"ש אם הגזילה עצמה בעינה דמוציאים אותה מיד הקטנים וכמ"ש הטור גם כאן ע"ש:

ואם אמרו הגדולים כו' נאמנים:    דנאמנים במגו דאלו רצו היו אומרים החזרנו לך ואפילו למ"ד הגוזל בעדים צריך להחזירו בעדים וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ה"מ גזלן עצמו אבל בניו נאמנים. ודוקא אם אמרו הגדולים קאמר שבעינן שיטענו הן בעצמן ☜ ודוקא בברי משא"כ אם טוענין שמא החזיר לך או לקחו אבינו אינן נאמנין בשמא ואנן לא טענינן להו בדבר שאינו מצוי כ"כ רי"ו נכ"ו ח"ג ד"מ ע"ש:

אבל אם היו עדים שגזלה כו':    טעמא משום דמיגו דאנו החזרנו לך ה"ל מיגו דהעזה טפי ממה שאמרו ידענו שאבינו עשה עמך חשבון ולא פש לך גביה:


סעיף ח[עריכה]

וי"א שצריך:    ס"ל דדוקא "במלוה לחבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים משום דתחלתו היה כדי לפרוע משא"כ בגזלן וע"ל סי' ע"ה: